top of page

האיחוד האירופי בחיפוש זהות

עם הרחבת האיחוד האירופי בראשית העשור הקודם כאשר הצטרפו מדינות חדשות, בעיקר מאירופה המזרחית ומאגן הים התיכון צצו ועלו שתי שאלות: האחת, מהם גבולותיה הגאוגרפיים של אותה ישות יבשתית - אירופה, והשנייה, מהי תרבות אירופית




▪ ▪ ▪


בימים אלה משיק האיחוד האירופי ועידה לבירור זהותו ודרכו, בבחינת "האיחוד לאן? מזה שלושים שנה נתון גוף זה במשבר זהות על-רקע שתי התפתחויות בממד אסטרטגי. האחת: העמקת האיחוד, כלומר התפתחותו משוק משותף למעין מבנה פדרטיבי הנוגס בריבונותן של המדינות החברות בתחומים שהם מעבר לאזור סחר חופשי. השנייה: הרחבת מסגרת האיחוד בהצטרפות מספר ניכר של מדינות חברות ממזרח אירופה, מהבלקן ומאגן הים התיכון, מה שיוצר מגוון לאומי, אתני ותרבותי תוסס. שתי התפתחויות אלו הן מטבען מעכבי סולידריות, וממילא מעכבי יצירת זהות משותפת החיונית לתפקודה של כל מסגרת פוליטית/חברתית. להתפתחויות אלו מצטרף גט הכריתות שנתנה בריטניה לאיחוד. אשר על כן כמעט בכל עשור מבקש האיחוד האירופי להגדיר את עצמו אגב העמקת הסולידריות בין המדינות החברות, ובימים אלו הוא משיק "ועידה על עתיד אירופה" שתכליתה ניסוח זהותו של האיחוד האירופי. ועידה מעין זו הייתה גם ב-2001 וגם ב-2007. עם הרחבת האיחוד האירופי בראשית העשור הקודם כאשר הצטרפו מדינות חדשות, בעיקר מאירופה המזרחית ומאגן הים התיכון צצו ועלו שתי שאלות: האחת, מהם גבולותיה הגאוגרפיים של אותה ישות יבשתית - אירופה, והשנייה, מהי תרבות אירופית. השאלה הראשונה שיקפה את הדילמה רבת השנים של צירוף טורקיה לאיחוד. השאלה השנייה הוחרפה לנוכח נוכחותו ההולכת וגוברת של האיסלאם בארצות אירופה. בצוות החשיבה הועלתה הקביעה הבלתי נמנעת שאי אפשר להגדיר ערכים אירופיים. עם זאת מכיוון שגורמי סולידריות אחרים הולכים ומטשטשים לא יוכל האיחוד האירופי להמשיך ולהתקיים ללא "תרבות אירופית משותפת". כיצד יוצרים, אם כן, "תרבות משותפת זו? ובכן, קבעו חכמי האיחוד כי תרבות כזו תעלה מתוך תהליך של דיון ציבורי, של משא-ומתן בין מוסדות, של ניסוי וטעייה. "אירופה איננה עובדה אלא תהליך ומשימה" ציינו החכמים. ואם אכן כך הם פני הדברים הרי שגם אין זה ראוי להגדיר לאירופה גבולות גאוגרפיים או התניות אתניות, לאומיות או דתיות באשר גם אלה ייקבעו כמסקנה של תהליך ולא כקביעה א-פריורית. בהקשר זה נשים אל לב כי המונח "טריטוריה" המניח חבל ארץ מוגדר אינו מופיע באמנות היסוד של האיחוד ובמקומו מופיע המונח "מרחב" Area. המרחב התרבותי האירופי אסור לו שיהא מוגדר כמנוגד לתרבות לאומית מסוימת. תרבות אירופית אסור לה שתהא מוגדרת מתוך שלילת דת מסוימת", קבעו חכמי אירופה, ובמפורש התייחסו גם אל האיסלאם. להבהרת מסקנתם הם טענו כי "תרבות אירופית אינה שאלה פילוסופית אלא הכרעה פוליטית". הודגש כי גורלו של האיחוד האירופי תלוי בקיומה של סולידריות כזו שתהא אמיצה יותר מסתם סולידריות אוניברסאלית הקיימת (או שמן הראוי שתהא קיימת) בין בני אנוש. זו צריכה להיות מעין סולידריות לשם שמים ולא "סולידריות מוסדית" גרידא. שני אינטלקטואלים אירופיים בולטים, האחד יורגן הברמאס הגרמני וז'אק דרידה הצרפתי שביקשו לקדם את הרעיון פרסמו ב-2003 מסה שבה ביקשו לשכנע כי ניתן ליצור זהות אירופית דווקא מתוך השונות בין הלאומים והקבוצות האתניות השונות. הם לא טענו לטשטוש הזהויות האירופיות השונות אלא המליצו להוסיף לזהויות אלו גם "ממד אירופי". הברמאס ודרידה ראו בעיצוב זהות משותפת תנאי חשוב להיתכנות של העברת כוח פוליטי נוסף לרשויות האיחוד המרכזיות בבריסל על חשבון הריבונות של מדינות הלאום. על-פי השקפתם היה זה תהליך רצוי הגורם לריסון כוחה של מדינת הלאום. בעיית הסולידריות באיחוד האירופי היא עמוקה ויסודית ואינה קשורה דווקא במשבר האירו או במגHפת הקורונה, כפי שעולה ממאמרים אקדמיים. זוהי בעיה ששורשיה בעצם התפיסה הנאיבית שאיחוד מעין זה של 27 מדינות (או יותר) יכול להתקיים. האיחוד נולד כמסגרת של שוק משותף נטול חומות מכס בין שש מדינות אך טיבן של מסגרות וארגונים בחברה האנושית שהן גדלות, מתרחבות וחלות בהם תמורות משמעותיות, וגם האיחוד האירופי הלך והשמן. גם ללא קשר הכרחי למשבר הכלכלי באירופה החל ב-2008 וכן ללא קשר לבעיית ההגירה הבלתי מבוקרת לאירופה מסגרת האיחוד האירופי לא הייתה יכולה להימלט מזרימת ההיסטוריה ולהיסחף אל עבר שרטונים אשר יחוללו בה תמורות ניכרות עד כדי נביעת סדקים ההולכים ומתרחבים. האקספרימנט האירופי היה נועז, מתבקש, ואולי אפילו הכרחי, מעניין ולא חסר תועלת, אבל ייחודיותו לא הניחה לו סיכוי של אינטגרציה מתמדת לאורך דורות. האיחוד האירופי הוא מודל ארגוני מיוחד במינו בכך שהוא מסגרת מחייבת יותר מאשר מסגרת של הסכמים בינממשלתיים רגילים, אך עם זאת הוא פחות ממסגרת פדרטיבית דוגמת ארצות הברית של אמריקה. השוק המשותף שהחל כאזור סחר חופשי הלך והתפתח בצורה מפלצתית למעין פדרציה לא פדרטיבית המתיימרת להכיל תחומים מדיניים וחברתיים נוספים. המדינות החברות ויתרו על נתחי ריבונות לטובת מוסדות אירופיים מרכזיים. תהליך האינטגרציה האינטנסיבי התעלם מעקרונות יסוד ומאמתות אמפיריות. עקרון יסוד לוגי הוא שחלוקת ריבונות נדונה לכישלון. אי-אפשר לחלק ריבונות בין המדינה הלאומית לבין מוסדות האיחוד האירופי, ובעיקר כאשר מדובר במשטרים דמוקרטיים, שהרי העברת נתחי ריבונות ממדינת הלאום לגוף על-מדינתי יוצרת גרעון דמוקרטי. חלוקת ריבונות מהווה דבר והיפוכו. "הונגריה הגדולה" לעקרון יסוד זה קשורות שתי אמתות שהן אחת: אגואיזם לאומי, לאו-דווקא לאומני, ואינטרסים גיאופוליטיים וגיאו-אסטרטגיים של מדינת הלאום היחידאית אינם מחיקים. הניסוי ההיסטורי החשוב שעשתה אירופה אחרי שתי מלחמות עולם למנוע סכנת לאומנות הרסנית על-ידי יצירת מאגר של ריבונות משותפת הנתמכת בעקרונות ליברליזם פרוגרסיבי לא הצליח, ואינו יכול להצליח, לחסל את מבנה היסוד של אנושות המחולקת ליחידות לאומיות ריבוניות. סולידריות מתמדת בין יחידות אלה לעולם תהיה מוגבלת על-ידי אינטרסים ומאוויים לאומיים יחידאיים. ודאי כך האיחוד האירופי המונה כחצי מיליארד תושבים המחולקים לקבוצות אתניות, לשונות ודתות שונים, למסורות ונרטיבים היסטוריים שונים ומנוגדים, ולמדינות בעלות אינטרסים גיאו-אסטרטגיים שונים. לקט הדוגמאות הבאות ינהיר את הנושא: בסלובקיה מיעוט אתני/הונגרי גדול המהווה 10% מתושבי המדינה. בין מיעוט זה לבין חלק האוכלוסייה הדומיננטי הייתה מתיחות מתמדת שהתגברה ב-2009 סביב תקנות שונות בענייני שפה, ובייחוד בכל הקשור לשמות גאוגרפיים בספרי לימוד של המיעוט ההונגרי. היחסים העכורים קיבלו ביטוי חד ומאיים כאשר יושב-ראש "המפלגה הלאומית הסלובקית" נקט בשפה קשה בטיעונו שההונגרים הם "סרטן בגוף האומה הסלובקית". המתיחות הבין-אתנית הביאה הרבה הונגרים החיים בסלובקיה לדרוש אוטונומיה, אולם דרישה זו לכשעצמה עוררה בקרב סלובקים את החשש מפני מגמה סמויה לנסות ולהביא לידי סיפוח החבל המיושב בהונגרים בחזרה להונגריה על-מנת להקים את "הונגריה הגדולה". באוגוסט אותה שנה אמור היה נשיא הונגריה לבקר בעיר הסלובקית קומרנו, המאוכלסת ברובה בהונגרים אתניים, לרגל הסרת הלוט מעל אנדרטה למלך סטפן הראשון ששלט בהונגריה בסוף המאה העשירית, אלא שממשלת סלובקיה העבירה מסר למשרד הנשיאות בהונגריה שהביקור יתקבל כפרובוקציה ויש לדחותו. ההסתייגות הסלובקית הבוטה מהביקור נבעה גם מכך שבנרטיב הסלובקי המלך סטפן ההונגרי אינו זכור לטוב בשל מדיניות ההטמעה שנקט כלפי כל האוכלוסיות הלא-הונגריות שהיו נתונות לשלטונו. העמדה הסלובקית הרשמית כנגד הביקור הייתה שלטקס שנערך על אדמת סלובקיה לא הוזמן נציג סלובקי רשמי מה שמהווה צעד פרובוקטיבי מצד הונגריה. מקרה זה הוא דוגמה למתיחות אתנית בין שתי מדינות חברות באיחוד האירופי. בשנת 863 תירגמו קדושי הנצרות קיריל ומתודיוס את התנ"ך לשפה הסלאבונית והפיצו אותו במורביה. ב-2013 במלאת 1150 שנה למשימתם של הצמד קיריל ומתודיוס עיצבה סלובקיה, החברה בגוש האירו, ואשר חלק ממורביה הוא בשטחה, מטבע שבצדו האחד מופיעות דמויותיהם של שני האחים אוחזים בצלב כפול כשהילת קדושה מרחפת מעל ראשיהם. החוקה האירופית מאפשרת לכל חברה בגוש האירו לעצב את המטבעות בצד אחד, הידוע כ"צד הלאומי", בעיצוב המיוחד לה אך זאת כפוף להסכמת החברות כולן. במקרה זה של סלובקיה הושגה הסכמה, אך תנאי הותנה: הילת הקדושה תוסר מעל ראשי הקדושים. הסיבה לכך לא התפרסמה אך יש להניח כי, בהיות המטבעות הסלובקיות מוצאות דרכן במדינות האירו האחרות, ביקשו המתנגדים להילה להבטיח ניטרליות דתית. החלטת חברות גוש האירו ביחס למטבע הסלובקי עוררה מורת רוח בבולגריה, שגם בה נחשבים קיריל ומתודיוס קדושים. כך מוותרת אירופה על נתח אותנטי ממורשתה וממאפיינה ההיסטוריים. בימי הביניים המוקדמים נודעה אירופה בשם "ארצות הנצרות" שהרי הדת הנוצרית הייתה בסיס הסולידריות היחיד של עמי היבשת, עד כמה שסולידריות הייתה קיימת. זהו ויתור לטובת סולידריות ליברלית מלאכותית, והרי קיריל ומתודיוס הוכרזו בשנת 1980 על-ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני כפטרונים, כלומר מגניה השמימיים, של אירופה כולה. אלכסנדר הגדול עם נפילת הגוש הסובייטי זכו ההונגרים לשלטון פרלמנטרי-דמוקרטי, והצטרפותה של הונגריה לאיחוד האירופי ב-2004 ביססה את תקוות יציבותה של הדמוקרטיה ההונגרית. אך לא לעולם חוסן. הונגריה, כפי שהודגם לעיל, היא נשאית של אלמנטים שוביניסטיים טוטליטריים, ובשנים האחרונות אלמנטים אלה עולים אל פני השטח, למורת רוחם של מדינות ומוסדות האיחוד האירופי. בבחירות שנערכו ב-2010 עבר השלטון מהסוציאליסטים לידי מפלגת פידס השמרנית, ומפלגת הימין הקיצוני והאנטישמית "יוביק" הפכה למפלגה השלישית בגודלה. הפרלמנט ההונגרי העביר חוק המאפשר להונגרים אתניים (מגיארים) החיים מחוץ להונגריה לקבל אזרחות הונגרית. פוליטיקאים הונגרים התבטאו על המגמה "לערוך שינויי גבולות בדרכי שלום", ועל כוונה "לבנות מרכז אירופה חדש", כשאחד האמצעים לכך הוא לעודד אזרחות כפולה בקרב הונגרים אתניים החיים במדינות שכנות. כחלק מחוזה ההצטרפות לאיחוד האירופי הבטיחה לעצמה הונגריה את הזכות למנוע מכירת קרקעות לאזרחים ממדינות האיחוד האחרות, עד 2011, למרות שהאיחוד האירופי מבוסס על עקרון השוק החופשי גם בתחומי הנדל"ן. מפלגת השלטון השמרנית דרשה להאריך תוקף הסכם זה עד 2014 (הגבלות קיימות עד היום). השמרנות, המתבטאת בין השאר בזיקה רגשית אל מיתוסים מן העבר הייתה גורם חשוב גם בפוליטיקה של יוון. פסל של אלכסנדר מוקדון רוכב על סוסו שהוצב במרכזה של סקופייה בירת מקדוניה ב-2013 עורר את חמתם של היוונים. מקדוניה הכריזה על עצמאותה מהרפובליקה היוגוסלבית המתפוררת בשנת 1991. אוכלוסייתה של המדינה, המונה קצת יותר מ-2 מיליון נפש מורכבת מ-64% מקדונים סלאבים, 25% אלבנים אתניים, 3% טורקים, וכמעט 2% צוענים. למרות זאת הגרסה הרשמית של ממשלת מקדוניה היא כי קבוצת הרוב האתנית איננה סלאבית אלא מתייחסת לבני מקדוניה העתיקה ששליטה המפורסם ביותר, אלכסנדר הגדול, הקים את האימפריה ההלניסטית. כאן שורש הכעס היווני. "ממשלת מקדוניה גונבת לנו את ההיסטוריה" מחתה ממשלת יוון זה שנים מאז הכריזה מקדוניה על עצמאותה. מקדוניה ההיסטורית האמתית היא יוונית, גם מבחינה אתנית וגם מבחינה גאוגרפית, ואילו המדינה המוכרת כיום כמקדוניה היא ברובה סלאבית מבחינת אוכלוסייתה, וגם מקומה הגאוגרפי חורג מגבולות מקדוניה ההיסטורית, כך לדברי היוונים. מקדוניה האמתית הרי היא חבל ארץ בצפונה של יוון, טוענת ממשלת יוון. למחלוקת זו של שניים אוחזין בשם אחד היו השלכות פוליטיות חשובות ביותר. מקדוניה, מדינה ענייה, מעוטת אוכלוסין ביקשה להצטרף לאיחוד האירופי ואילו יוון הטילה וטו על כך, כמו גם על סיכויי הצטרפותה לנאט"ו, כל עוד לא תוותר על השם ההיסטורי "מקדוניה", שהרי שם זה אינו אלא מעשה עיוות ההיסטוריה וגנבת דעת העולם. לכן מאז הכרזת עצמאותה כונתה מקדוניה על-ידי מדינות האיחוד האירופי בשם "הרפובליקה המקדונית של יוגוסלביה לשעבר". במשך תקופה ארוכה סירבה מקדוניה להיפרד משם המאציל עליה הילה של חשיבות אתנית-היסטורית. ניכר כי תביעה לאותנטיות אתנית עדיין חשובה בעולמנו, והשם "מקדוניה" נקבע על-ידי שלטונותיה כקביעה קונסטיטוציונית. אבל כדי לאפשר למדינה הצטרפות לאיחוד האירופי הגיעו ביוני 2018 ממשלות מקדוניה ויוון להסכמה על השם "הרפובליקה של מקדוניה הצפונית", והפרלמנט המקדוני אשרר הסכם זה בינואר 2019. מגמת עלייתם של מפלגות פופוליסטיות באירופה היא ביטוי פוליטי לבעיה של נסיקת האיחוד לגובה רב מדי. אמנת מאסטריכט משנת 1992 והשקת מטבע האירו כפו על חברות האיחוד נורמות של סולידריות מלאכותית. זוהי סולידריות הנשענת על פרגמטיזם כלכלי ועל אינטרסים גיאופוליטיים אף כי רק חלקם אינטרסים משותפים. סולידריות אמיצה הנבחנת לרוב בעתות משבר, היא זו היונקת משורשים היסטוריים ערכיים ותרבותיים עמוקים. לא זו המציאות באיחוד האירופי. מעל חצי מיליארד אזרחי האיחוד האירופי אינם מהווים אומה אחת אשר ניתנת לשליטה, ולו חלקית, על-ידי הביורוקרטיה של הנציבות האירופית. אירופה איננה קהילה אורגנית לא מבחינת היחס לערכים דתיים ותרבותיים, לא מכל בחינה של מורשת היסטורית משותפת, לא מבחינת שפה, וכאמור, לא מבחינת אינטרסים גיאופוליטיים. קיימים הבדלי השקפה ביחס למעמדה הציבורי של הדת בין הקפריסאים, המלטזים והאיטלקים מצד אחד לבין הבולגרים והאסטונים, למשל, מצד שני. הבדלי גישות באשר לחוקיות הפלות וסוגיית "המשפחה החדשה" הם בכלל זה. מכאן שכל ניסיון להעמיק את האינטגרציה יותר ויותר, כלומר לצמצם את ריבונותה של מדינת הלאום יותר ויותר ולהפוך את אירופה ל"שפה אחת ודברים אחדים" נדון מראש לכישלון. הרגש הלאומי והמאפיינים התרבותיים הייחודיים לא פסו מן העולם. ישנם גם הבדלי השקפות באופן רדיקלי בין אזרחי המדינות החברות באשר לאופי המשטר הדמוקרטי הרצוי. הפורטוגזים, ההונגרים והאיטלקים למשל, מחייבים את התפיסה הרפובליקנית של הדמוקרטיה, דהיינו שימת דגש יותר על "הטוב הכללי", אשר ממילא מגביל את חופש הבחירה של האינדיבידואל, לעומת ההולנדים ואזרחי המדינות הנורדיות אשר מאמצים את התפיסה הליברלית אינדיבידואלית הגורסת התערבות מינימאלית של הממשלה בחיי הפרט. פולין, הונגריה וצ'כיה מצהירות בפירוש כי אין חלקן עם רעיון הדמוקרטיה הליברלית פרוגרסיבית ובכך הן מסרבות להישאב אל הסולידריות הפרוגרסיבית. ביאטה ז'ידלו ראשת ממשלת פולין בין השנים 2015 - 2017 אמרה לאנגלה מרקל קנצלר גרמניה כי הפרויקט האירופי "חייב להיות מושרש בצרכים של קהילות דמוקרטיות ריאליות", קרי "דמוקרטיות לאומיות". מדיניות קוטב צפוני ויקטור אורבן ראש ממשלת הונגריה הכריז על עיצוב "מדינה לא ליברלית" ועל "דמוקרטיה נוצרית". המעניין הוא שכאשר החל אורבן את הקריירה הפוליטית שלו הוא הוצג כאתיאיסט. במלאת מאה שנה להסכם טריאנון (1920), הסכם טראומתי בהונגריה לאחר מלחמת העולם הראשונה שכן היא הפסידה חלקים גדולים מהטריטוריה שלה, הלין אורבן על כך שאירופה המערבית ויתרה על "אירופה נוצרית" והעדיפה במקום זאת לערוך, כדבריו, ניסוי בהבניית "קוסמוס חסר אל, משפחות בצבעי הקשת (הכוונה למשפחות להטבי"ם-ש.פ.), הגירה חופשית וחברה פתוחה". זו גם הסיבה שאורבן וגם ממשלת פולין הנוכחית טוענים בכל הזדמנות כי יש להפחית מכוחה של הנציבות האירופית ולהביא לידי כך ש"תחדל מלהיות שחקן פוליטי". יבשת אירופה היא חצי אי-ענק ומפותל כשצדה המזרחי גובל במעצמת-על המהווה אתגר ביטחוני במשך דורות רבים. האינטרסים הגיאופוליטיים של מדינות האיחוד ממילא אינם חופפים. מה שמעניין את פינלנד, למשל, הקרובה לקוטב הצפוני והגובלת עם רוסיה, אינו מעניין את מלטה, קפריסין או איטליה. הקוטב הצפוני הפך בשנים האחרונות לאזור אסטרטגי חשוב מאוד לביטחון האזורי ובכל זאת אין לאיחוד האירופי "מדיניות קוטב צפוני" למרות הפצרות פינלנד שציפתה מהנציבות האירופית הנוכחית להיות "נציבות גיאופוליטית". מדינות סקנדינביה מגבשות, באין ברירה, "מדיניות קוטב צפוני" עצמאית. גם מדיניות ההתפשטות האגרסיבית של טורקיה מציבה אתגר לסולידריות של האיחוד האירופי. הלחץ הטורקי על יוון בעניין הריבונות על איים מספר בים האגאי ובסכסוך על אזורי המים הכלכליים הוא חמור ביותר ונושא עמו סיכון לפיצוץ בעיקר משום האיבה ההיסטורית בין שתי המדינות. ממשל ביידן כבר הכריז כי הוא מחויב לשגשוגה וביטחונה של יוון אבל גרמניה וספרד שתי חברותיה לאיחוד של יוון דווקא מסייעות להעצמת כוחה הצבאי של טורקיה. הראשונה מוכרת צוללות לטורקיה והשנייה מספקת לה ידע בטכנולוגיה הקשורה למטוסי קרב, למרות מחאותיה של המדינה האחות יוון. בולגריה, שכנתה הבלקנית של יוון אף היא אינה מציגה כל מראית עין של סולידריות. ראש ממשלתה יעץ לעמיתו היווני לנסות לפתור את הסכסוך עם טורקיה באמצעות מגעים בילטראליים ומבלי לערב את האיחוד האירופי. הזוהי סולידריות? בקצה האחר של היבשת מהווה צינור הגז התת-ימי "נורד-סטרים" הנמתח מאזור סנט פטרסבורג לחופיה של גרמניה סלע מחלוקת בין מדינות האיחוד. זהו פרויקט אדיר בתחום האנרגיה שממנו תהנהנה בעיקר רוסיה וגרמניה שכן צינור זה יכפיל את כמות זרימת הגז מרוסיה לגרמניה. דנמרק לעומת זאת מתנגדת לפרויקט בעיקר משום שחלק מתוואי הצינור עובר במים הטריטוריאליים שלה מה שעלול, לדברי פוליטיקאים דניים ליצור בעיות ביטחון לאומי. מתנגדת נמרצת אחרת היא פולין הרואה בחשש את חברת גזפרום הרוסית המספקת את הגז יוצרת מעין מונופולין שיגביר את התלות האירופית בגז הרוסי ובכך יעניק לרוסיה, שנואת נפשה ההיסטורית, מנופים פוליטיים גדולים שיפגעו באינטרסים פוליטיים וכלכליים שלה. להתנגדותן של דנמרק ופולין מצטרפות גם המדינות הבלטיות ועוד מדינות כגון אוסטריה והונגריה הרואות בפרויקט זה יותר מאשר מיזם כלכלי, ובמילים של מכתב מחאה שכתבו הן טוענות שהמיזם הוא "כלי סייבר שבו משתמשת רוסיה בהקשר הרחב של האגרסיביות הצבאית שלה". הטיפול של מוסדות האיחוד האירופי במשבר הקורונה הוא האחרון מבין הדוגמאות להעדרה של אחווה כלל-אירופית. ככל שמשברים קשים ומגיעים לכדי אסון הציפייה היא להופעת סולידריות מעשית ולא רק הצהרתית. התנהגותן של מוסדות האיחוד וחברות האיחוד במשבר הקורונה לא עמדה בציפייה זו. אנטי-דמוקרטי מסגרת מדינית אינה יכולה להתקיים לאורך ימים רק מכוח הסכמים פורמליים וללא מידה של סולידריות בסיסית, ואין סולידריות בהעדר אופי לאומי משותף. מדינה כיוגוסלביה יכלה להתקיים רק מכוח הרודנות. כשזו הובסה התמוטטה גם המדינה לחלקיה הלאומיים. בעקבות מלחמת האזרחים בבוסניה הכריז הפילוסוף המדיני מייקל וולצר: "השבטים חזרו". נראה לי שהם מעולם לא נעלמו אלא רק כוסו זמנית בהסכמים בני חלוף ובהצהרות אוטופיות. בינואר 2020 נערכה בפרלמנט האירופי הישיבה האחרונה שבה השתתפו נציגי בריטניה. חבר הפרלמנט מטעם בריטניה נייג'ל פאראג' נשא נאום פרידה שבו הכריז: "ברצוני שהברקזיט יפתח דיון באירופה כולה על עצם תפקידו של האיחוד האירופי. אם חפצים אנו בסחר חופשי, בידידות בין המדינות, בשיתוף פעולה וכו' אין אנו זקוקים לנציבות אירופית או לבית דין אירופי ולכל אותם מוסדות אירופיים המחזיקים כוח בידם. תקוותי היא שהברקזיט יוביל לסיום הפרויקט האירופי. זהו פרויקט רע. זהו פרויקט אנטי-דמוקרטי המעניק כוח למוסדות מרכזיים שאינם חייבים דין וחשבון לאזרחי המדינות החברות. האיחוד האירופי הינו מבנה שאין להשלים עמו". האיחוד האירופי לא התהווה ביום אחד ולא יתמוטט ביום אחד אלא ילך וייסוג לאחור אל שלבי התפתחותו הקודמים. נראה שתקוותו של פאראג' לא תהיה תקוות שווא.

Comments


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
אין עדיין תגים.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page