פנטזיה של סולידריות

המציאות באיחוד האירופי מוכיחה כי לא רק סולידריות לשם שמיים איננה טבעית לאנושות אלא גם "סולידריות מוסדית", זו הנקנית בגזירת הפוליטיקה, עומדת על כרעי תרנגולת צולעת. את היחסים הבין-אתניים כפי שהיא מפתחת היום באירופה קשה לראות עדיין כמציאות של "דיון ציבורי" המקדים יצירתה של "תרבות אירופית משותפת". במקום "תרבות אירופית משותפת" עלולה להתפתח תרבות של עימותים

▪ ▪ ▪

מסע הרצח ההמוני על-ידי פעיל ימין קיצוני בנורווגיה והמהומות הקשות שהתרחשו בבריטניה הם אך אילוסטרציה לדעה שגם בעידן הפוסט-מודרני רעיון האוניברסליזציה של המין האנושי שבו כל בני אדם חולקים ביניהם "שפה אחת ודברים אחדים" אינו אלא אוטופיה. היקום והקיום הם מטבעם געשיים. השמש היא מצבור גזים סוער תדיר, כדור הארץ ועוד כוכבי מרום אוצרים בכרסם אנרגיות עצומות המבקשות לפרוץ להן דרך החוצה, ועל סיפונו של כדור הארץ משתוללת האנושות חסרת מנוח. אחווה וסולידריות בין האומות הם רק מליצות לקשט בהן נאומים כמו גם לתלות תקוה על איזה קרס מופשט. הוגיו ומוביליו של הפרויקט האירופי לדורותיו הבינו כי אין די באינטרסים כלכליים משותפים או בתקוות פוליטיות משותפות על-מנת לנפוח נשמה בפרויקט זה. היה ברור להם כי גוף ללא נשמה אינו נותר לעמוד על רגליו. היה ברור להם כי אם אין למצוא "תרבות אירופית" מן המוכן, יש להמציא תרבות כזו, באשר סולידריות פאן - אירופית שרצו ליצור אינה נבנית רק מהפלת חומות המכס בין המדינות החברות או מהפלת חומת ברלין. וכך עם הרחבת האיחוד האירופי בראשית העשור הקודם כאשר הצטרפו מדינות חדשות, בעיקר מאירופה המזרחית ומאגן הים התיכון צצו ועלו שתי שאלות: האחת, מהם גבולותיה הגיאוגרפיים של אותה ישות יבשתית -אירופה, והשנייה, מהי תרבות אירופית. השאלה השנייה הוחרפה לנוכח נראותו ההולכת וגוברת של האסלם בארצות אירופה העקריות. לפני כעשור הקימה הנציבות האירופית מועצת חכמים, מורכבת מאנשי אקדמיה, אינטלקטואלים ופוליטיקאים, על-מנת לענות על שאלות אלו. גוף זה שישב על המדוכה כשנה וחצי הגיע למסקנה הבלי נמנעת שאי-אפשר להגדיר ערכים אירופיים, יחד עם זאת מכיוון שגורמי סולידריות אחרים הולכים ומטשטשים לא יוכל האיחוד האירופי להמשיך ולהתקיים ללא "תרבות אירופית משותפת". כיצד יוצרים, אם כן, "תרבות משותפת זו? ובן, קבעו החכמים כי תרבות כזו תעלה מתוך תהליך של דיון ציבורי, של משא-ומתן בין מוסדות, של ניסוי וטעיה. "אירופה איננה עובדה אלא תהליך ומשימה" ציינו החכמים. ואם אכן כך הם פני הדברים הרי שגם אין זה ראוי להגדיר גבולות גיאוגרפיים או התניות אתניות, לאומיות או דתיות לאירופה באשר גם אלה ייקבעו כמסקנה של תהליך ולא כקביעה א-פריורית. "המרחב התרבותי האירופי אסור לו שיהא מוגדר כמנוגד לתרבות לאומית מסוימת. תרבות אירופית אסור לה שתהא מוגדרת מתוך שלילת דת מסוימת", קבעו חכמי אירופה, ובמפורש התייחסו גם אל האסלם. להבהרת מסקנתם הם טענו כי "תרבות אירופית אינה שאלה פילוסופית אלא הכרעה פוליטית". לקראת סיכום ניר העמדה שלהם הדגישו חברי סנהדרין אירופי זה כי גורלו של האיחוד האירופי תלוי בקיומה של סולידריות כזו שתהא אמיצה יותר מסתם סולידריות אוניברסלית הקיימת (או שמן הראוי שתהא קיימת) בין בני אנוש. זו צריכה להיות מעין סולידריות לשם שמים ולא "סולידריות מוסדית" גרידא. סולידריות בתוך הגזע האנושי קיימת בהיקף מוגבל במצבים מסוימים, בדרך כלל לנוכח בליץ קריג של איתני הטבע. מדינות מסייעות להאיטי וליפן, למשל, בפקוד אותן הזוועה. סולידריות עם רעבי אפריקה היא בהיקף יותר מוגבל. כאן אין דרמה חדה. לא רק בורא שמים וארץ"אשם" במציאות העגומה אלא גם בני אדם השולטים באכזריות בבני מינם. אין כאן בליץ קריג אלא מלחמת התשה. המוות בקרב רעבי אפריקה אינו פוגע כחץ שלוח, אלא הוא מתעמר בקורבנותיו לאורך זמן ואוכל אותם בנגיסות קטנות. בהעדר הדרמה מגיבות בלוטות הסולידריות האנושית אך בריפיון. המציאות באיחוד האירופי מוכיחה כי לא רק סולידריות לשם שמים איננה טבעית לאנושות אלא גם "סולידריות מוסדית", זו הנקנית בגזירת הפוליטיקה, עומדת על כרעי תרנגולת צולעת. את היחסים הבין-אתניים כפי שהיא מתפתחת היום באירופה קשה לראות עדיין כמציאות של "דיון ציבורי" המקדים יצירתה של "תרבות אירופית משותפת". נראה כי דווקא גיוון אתני עלול להביא לחיכוכים בין האוכלוסיות השונות. במקום "תרבות אירופית משותפת" עלולה להתפתח תרבות של עימותים. גם ההסדרים המוסדיים שנועדו להבטיח סולידריות נפרמים לעת משבר. בספרד, למשל, חיים כיום 823,000 מהגרי עבודה מרומניה. המצב הכלכלי הקשה הביא את ממשלת ספרד לנעול את שערי הכניסה אליה בפני מהגרים נוספים, זאת בניגוד מוחלט לעיקרון המוסדי של השוק האירופי המשותף. רומניה התלוננה בפני הנציבות האירופית, הגוף האחראי על קיום האמנות האירופיות, אך הנציבות עצמה חסרת אונים לנוכח סירובה של ספרד מוכת האבטלה, ועל כן היא מצאה, למורת רוחה של רומניה, נוסחה מפותלת המניחה לספרד לעמוד על שלה. גם בפרשת ניסיונות חילוצה של יוון מהתהום הכלכלית לא נרשמת סולידריות אירופית מכל סוג שהוא. אומנם בחודש הקודם הסכימו חברות גוש היורו להפעיל תוכנית נוספת להזרמת כספים ליוון אלא שהחלטה זו כבר נסדקת לנוכח דרישתן במפגיע של כמה מהחברות שיוון תפקיד ערבויות במזומן כנגד כספי הסיוע. זוהי דרישה שיוון לא תוכל, כנראה, לעמוד בה, מה שיקשה על ביצוע תוכנית ההבראה. נראה, אם כן, כי מציאות של "סולידריות אמיצה" בין מדינות אירופה, כזו שמועצת החכמים האירופית מייחלת לה תופיע רק בתקופה שבה יגור זאב עם כבש.