?איך אפשר

מותר למתוח ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל, ואפילו גם באזני אומות העולם, אך מאמר הדעה שפרסם אלון ליאל, לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה ומנכ"ל משרד החוץ, בעניין יוזמות החקיקה האחרונות בכנסת, הוא מאמר קטרוג על ישראל וכוזב מבחינת המונחים שהוא משתמש בהם

▪ ▪ ▪

חופש הביטוי הוא יסוד מוסד של הדמוקרטיה הליברלית המערבית. אין דמוקרטיה ללא חופש ביטוי. אין דמוקרטיה ללא פלורליזם רעיוני. כל אדם יכול להתבטא כראות עיניו וכמידת השכל שחננו האל, ולכן דווקא בשל חירות זו שומה על הבריות ליטול אחריות על הבל פיהם ועל שרבוטי קולמוסם, ועל אחת כמה וכמה כאשר הכותב הוא דמות בעל סמכות מקצועית ודיפלומט בכיר לשעבר. המונחים שאיש כזה משתמש במאמרי הדעה שלו ראוי להם שיהיו שקולים ומדודים. מותר, ודאי, למתוח ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל, ואפילו גם באזני אומות העולם, אך מאמר הדעה שפרסם אלון ליאל, לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה, ומנכ"ל משרד החוץ בעניין יוזמות החקיקה האחרונות בכנסת הוא מאמר קטרוג על ישראל וכוזב מבחינת המונחים שהוא משתמש בהם. המאמר פורסם באתר אינטרנטי אירופי שבסיסו בבלגיה בשם eurobserver . במאמר זה, שספק אם ניתן להגדירו כמאמר דעה, שכן הוא יותר מאמר הקורא לאיחוד האירופי להתערב בתהליכי החקיקה של כנסת ישראל, טוען ליאל כי ישראל הופכת להיות מדינת אפרטהייד. ראיה להאשמה הוא מוצא בעובדה שהפרלמנט הדרום אפריקני בתקופת האפרטהייד, חוקק אף הוא חוקים המגבילים עמותות שהוגדרו כ"ארגונים נגועים", כלומר כאלו הנלחמים באפרטהייד, בקבלת תרומות מממשלות זרות. לא זו אף זו, ליאל טוען כי תהליך הכרזתו של ארגון כ"נגוע" היה טעון, על-פי החקיקה הדרום אפריקנית, חקירה יסודית וביסוס עובדתי, מה שאין כן בהצעות החקיקה הישראלית. באשר לטעת הימין הישראלי שחוק הגבלת התרומות לעמותות נועד למנוע התערבות של מדינות זרות בפוליטיקה הישראלית מצטט ליאל את סגן שר המשפטים הדרום אפריקני שהצהיר ב 1973 כי כשם שדרום אפריקה מגינה על גבולותיה מפני התערבות זרה כך ראוי לה למנוע התערבות זרה בענייניה הפנימיים באמצעות תרומות מבחוץ. בסיום מאמרו קורא ליאל "לאירופה ולשאר הקהילייה הבינלאומית להבהיר לישראל הבהר היטב שהעולם לא יירתע מלעזור לאותם ישראלים הנאבקים למען פתרון המבוסס על צדק וזכויות אדם." הכזב בדברי ליאל הוא בכך שהוא יוצר את הרושם שאמצעים זהים הננקטים על-ידי מדינות שונות מצביעות על מציאות זהה. החברה והמשטר בדרום אפריקה היו מבוססים על הפרדה גזעית באופן מוחלט. שחורים וצבעונים לא יכלו לנסוע באוטובוסים המיועדים ללבנים. בתי קולנוע היו מופרדים, וכן בתי הדואר. שהיתי שבע שנים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד ויכול אני להעיד ממראה עיניים שהמשטרה הדרום אפריקנית הקפידה הקפד היטב על קיומה של מדיניות ההפרדה הגזעית שנבעה מאידיאולוגיה מעוותת שעלתה כבר במאה התשע עשרה באירופה ובאמריקה, אבל גם ובעיקר ממצוקתו הקיומית של האדם הלבן שאוכלוסייתו מנתה רק רבע מכלל האוכלוסיה הכללית. איך אפשר להשוות זאת למציאות הישראלית? גם אם נסכים למונח "כיבוש" אין כאן כל מציאות אידיאולוגית או פרקטית של הפרדה גזעית. מבלי להיכנס לוויכוח על מעמדם של יהודה ושומרון על-פי החוק הבינלאומי הרי ערביי יהודה ושומרון נתונים כיום למרותה של הרשות הפלשתינית שמתפקדת או למצער מתיימרת לתפקד כמדינה לכל דבר. על איזה דיכוי מדובר כאן? אם קיימת מציאות של דיכוי הרי היא רק ואך ורק באדיבותם של שליטי הרשות הפלשתינית. שחוריה וצבעוניה של דרום אפריקה היו נטולי זכויות אזרח. ערביי יהודה ושומרון זכו להשתתף בבחירות דמוקרטיות להנהגת הרשות הפלשתינית. ודאי שיש הגבלה על כניסת ערביי יהודה ושומרון לישראל. וכי לא די לנו באלפי הרוגי ופצועי טרור? אבל ערבים אלה נוסעים בחופשיות בכבישים שנסללו על-ידי הכובש הישראלי. איך אפשר להשוות את האפרטהייד הדרום אפריקני למציאות הישראלית? שחוריה וצבעוניה של דרום אפריקה מעולם לא הכריזו כי בכוונתם לבטל את המדינה הדרום אפריקנית. המאבק היה על דמוקרטיה ושוויון אזרחי. המאבק באזורנו הוא על עצם הלגיטימיות של המדינה היהודית בארץ ישראל. אין זה מאבק של נכבש בכובש. זהו מאבק המתחולל עוד לפני שהנכבש היה נכבש ולפני שהכובש היה כובש. אין זה מאבק פוליטי גרידא, ספיח לאימפריאליזם הלבן, כפי שחלק מהאירופים רוצים לראותו. זהו מאבק המתלבה מתוך ההיסטוריה, האידיאולוגיה, הדת ,הפוליטיקה והאינטרסים הבינלאומיים. איך אפשר להשוות את משטר האפרטהייד שנשען על דיכוי חופש הדיבור למציאות הישראלית בה השיח הפוליטי חופשי עד כדי כך שיועץ הרשות הפלשתינית חבר הכנסת אחמד טיבימבהיר לכל עם ישראל שארכי רוצח ששוחרר בעסקת שליט הוא לוחם חירות? איך אפשר להשוות את הצרת צעדיה של אגודת הסטודנטים הלאומית של דרום אפריקה, שאותה מזכיר ליאל, למציאות הישראלית שיש בה חירות לסטודנטים ערבים (ערביי ישראל) להתאסף באוניברסיטת חיפה לאספות הזדהות עם אויבי ישראל? איך אפשר להזמין את האיחוד האירופי ואת הקהילייה הבינלאומית בכלל להתערב בפוליטיקה הישראלית? גם אם ניתן להבין זאת במציאות הדרום אפריקנית שבה הייתה הזירה הפוליטית הלגיטימית מוגבלת לאוכלוסיה מסוימת בלבד הרי אין זו המציאות הישראלית. ישראל היא דמוקרטיה ותמשיך להיות כזו גם אם היא תקשה את החיים על עמותות הקוראות לחרם נגדה. הרוצה לבקרה חופשי לעשות זאת במסגרות הפוליטיות והציבוריות המקובלות. ישאל ליאל את היהודים בתקופת החשמונאים מה קורה כשמזמינים את הגויים להתערב. גם הוא לא יצא נשכר מכך. קשה להבין את הזמנתו של ליאל את הקהילייה הבינלאומית "להבהיר לישראל שהעולם לא יירתע מלעזור לאותם ישראלים הנאבקים למען פתרון המבוסס על צדק וזכויות אדם" אלא אם כן אלון ליאל מנכ"ל משרד החוץ לשעבר מתואם עם רחל ליאל מנכ"ל הקרן החדשה לישראל.