משבר האירו כמחולל אנרגיה אתית

המצב המשברי החמור משמש הזדמנות למנהיגי אירופה ולכלכלניה לבחון מחדש את תפישתם הכלכלית

▪ ▪ ▪

משברים אישיים מחוללים הרהורים נוגים העלולים לדרדר את האדם אל תהומות הדיכאון, אך גם להציב בפניו אתגרים שידרבנוהו להגדרות קיומיות חדשות שמהן תתפתח תקוות לבלוב חדשה. ואילו משברים ציבוריים יחוללו תזזיות חברתיות ופוליטיות, ויכוחים אידיאולוגיים, שינוי בהדגשים אתיים וניסוחים פרדיגמטיים חדשים. המשבר הכלכלי הפוקד את המערב, ובייחוד את אירופה, מעלה חשיבה בלתי שגרתית באשר לפרדיגמות הכלכליות, המדגישות את הגדלת הנכסים ואת חשיבות הצמיחה הכלכלית המתמדת, שהן נחלת העולם המערבי מאז שהשתרר בעולמנו הניאו-קפיטליזם (בניגוד לקפיטליזם הסמיתיאני). החוב הציבורי העצום של אירופה, וזה אמור גם לגבי מדינות המוחזקות כיציבות, כגון גרמניה, מעלה תהיות אינטלקטואליות לגבי תקפותן של פרדיגמות אלו, המתרחבות לכדי רוויזיה ביחס לתפקיד הראוי של מדע הכלכלה בכלל. בספרו רב המכר Economics of Good and Evil שראה אור בקיץ האחרון סוקר הכלכלן הצ'כי תומס סדלצ’ק את תולדות החיפוש אחר משמעותה של הכלכלה "מימות גילגמש ועד הוול סטריט". סדלצ’ק - שבין 2001 ל-2003 שימש יועצו הכלכלי של ואצלב האבל - מבקש להציב את מדע הכלכלה בהקשרים של תפיסות ערכיות-מוסריות, בניגוד לפרדיגמה הרווחת, על-פי טענתו, כי תכליתו של מדע זה הוא להגדיל את ערך הנכסים ואת הצמיחה המשקית, כאשר המושגים "טוב" ו"רע" אינם רלוונטים לגביו. סדלצ'ק טוען כי התפיסה הרווחת במדע הכלכלה מובילה לעידוד צריכה בלתי מבוקרת על-מנת שגלגלי המשק יונעו תדיר ביתר עוז, וזאת מבלי להביא בחשבון את המגרעות המוסריות שגורמת צריכה כזו. בסקירה מתוך ההיסטוריה והמיתולוגיה, הוא מצביע על כך כי את שורשי הרע הכלכלי ניתן לזהות כבר אצל אדם וחווה בגן עדן שהתפתו לצרוך מתוך תאווה ולא מתוך צורך אמיתי: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ", וכולי. והרי בגן עדן היה הכל מושלם, ולא חסר לאדם וחווה מאומה, אלא שנתפתו לנחש, שפיתויו מקביל לפיתויי הפרסומות האגרסיביות הטורדים את האדם המודרני. גם סיפורי גילגמש מסיקים כי ההרמוניה של האדם מתערערת על-ידי תאוות בצע, וגם סיפורה של פנדורה במיתולוגיה היוונית קובעת מוסר השכל דומה. וכיוון שזהו טבע אנוש, אין דינה של כלכלת האיזון בין ביקוש להיצע אלא להיכשל, שכן חווה המטפורית לעולם לא תסתפק במה שיש לה, וחזקה על הנחש המטפורי - תעשיית הפרסום המודרנית - שלא תניח לה לחווה. כלכלת איזון תיתכן אולי רק אצל דיוגנס המטפורי, שהסתפק במגורים בחבית ובכסות אחת שחילק עם אשתו. מקריאת עיקרי תורתו של סדלצ’ק, המופיעים גם בבמות פובליציסטיות שונות, יש מקום לחלוק על כמה מהנחותיו. אך גם למקבל את הנחותיו יש מקום לחלוק על מתודת ההשוואות שהוא מציע בין העידן המודרני ובין עידנים עתיקים. וגם למקבל את תקפותן של השוואות אלו יש מקום לחלוק על מידת ההחלטיות של חלק ממסקנותיו, וייתכן כי מספר קוראים אף לא יראו בהם חידוש מרעיש, שהרי כבר ב-1972 הוציא צוות החשיבה הבינלאומי המפורסם "מועדון רומא" את הדוח "גבולות הצמיחה" שזכה לתפוצה המונית. אכן, מאמר זה לא נולד אלא רק היות שסדלצ’ק רואיין החודש לעיתון הגרמני "דר שפיגל" על-מנת שיתפרסמו עיקרי תורתו בהקשר למשבר הכלכלי-פיננסי הפוקד את אירופה. בראיון זה מסביר סדלצ’ק כי הצמיחה הכלכלית באירופה בעשורים האחרונים התפתחה מבלי שהממשלות או הכלכלנים יציבו סטנדרטים אתיים, כאשר, כך על-פי תפיסתו, עיקר מהותו של מדע הכלכלה, מלכתחילה, כרוך בתפיסות אתיות. האתיקה היא בעיניו נשמתה של הכלכלה, ובלעדיה הכלכלה היא כגוף בלי נשמה, טוען סדלצ’ק בראיון. קביעה מנוגדת לזו, דהיינו שאין לכרוך שיפוטים ערכיים בחישובים כלכליים, היא עצמה שיפוט ערכי מיניה וביה. המצב המשברי החמור מהווה הזדמנות למנהיגי אירופה ולכלכלניה לבחון מחדש את תפיסתם הכלכלית, ובראש וראשונה לערוך רוויזיה בפרדיגמת הצמיחה: "עלינו לנטוש את המחזוריות המאנית-דפרסיבית המאפיינת את חיינו הכלכליים, להתמקד יותר בשלב המאני ולשנות את תכליתה של המדיניות הכלכלית: במקום להעצים את התוצר הלאומי הגולמי, על המטרה להיות צמצום החוב הלאומי". סדלצ’ק מסביר כי כפי שממשלות אירופה מנועות כיום מלהדפיס כסף, כך יש למנוע מהן את הסמכות לייצר חובות. לשם כך מציע הכלכלן הצ'כי אמנת יציבות כלכלית חדשה ומהפכנית: גם החוב הלאומי וגם שיעור הצמיחה השנתית לא יעלו על 3 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי. בהבדל מן האמנה הנוכחית המתייחסת רק להגבלת הגרעון לכדי 3 אחוזים מהתוצר, ולא לצמיחה. כלומר, יש לדאוג לכך שיתקיים איזון תקציבי ב-3 אחוזי צמיחה, ובמקרים של אפס צמיחה, ניתן יהיה להיכנס לחוב ששיעורו 3 אחוזים מהתוצר. מדיניות הגורסת צמיחה מירבית היא מסע מסוכן המוביל לחובות. גם בהעלאה על נס של בקרה עצמית, דחיית סיפוקים ומתינות צרכנית, מציע סדלצ’ק ללמוד מהדוגמה התנכי"ת של שבע שנות השובע ושבע שנות הרעב במצרים שהונהגו בתקופת יוסף שיעץ לפרעה לשמר עודפי תוצרת לימי סגריר. מדע הכלכלה, לפי סדלצ'ק, לוקה אפוא בחסר, מתוך שכל כולו בנוי על מודלים מתמטיים, עקרים מבחינה ערכית. רשימה זאת תמנע מלחוות דעה אם גישתו זו חורגת מן הפרמטרים הדיסציפלינריים של מדע זה, או שמא ראוי יותר לראות בה גישה מטא-כלכלית. אולם, כאמור, ראויה לתשומת לב תופעת כוחם של משברים ציבוריים כמחוללי אנרגיה אתית בעולמה של האקדמיה, וראויה לתשומת לב ודעת העובדה כי הכלכלן המנסח אנרגיה זו הוא מי שהיה יועצו של ה"מלך-פילוסוף" הצ'כי האבל.

Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
אין עדיין תגים.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square