סכנת הלאומנות הסינית

לאחרונה התבצעו חילופי גברי בהנהגה הסינית אך ממשיכים להתקיים מאבקי כוח מתחת לפני השטח. הפוליטיקאים הסינים הבכירים שמעוניינים, כל אחד לטובת עצמו, בתמיכת הצבא מניחים לממסד הצבאי לבסס ולחזק סמכויותיו, ובמעצמה צבאית בעלת שלטון אוטוריטרי כמו סין נוטה ממסד צבאי חזק כזה לערוך ניסוי כלים

▪ ▪ ▪

בביקורו בסין ניסה ראש הממשלה נתניהו לשכנע את ההנהגה הסינית כי התחמשותה הגרעינית של אירן מסכנת את שלום העולם. יש להניח כי ראש הממשלה ער לכך כי סין עצמה מנהלת זה מכבר מדיניות לאומנית אגרסיבית תוך התגרות עם מדינות אחרות במזרח אסיה מה שעלול ליצור תבערה אזורית ואף יותר מכך. סין תובעת לעצמה ריבונות על קבוצות איים באזור המכונה ים סין הדרומי מבלי להתחשב בכך כי על-פי אמנת או"ם לעניין החוק הימי יש למדינות אחרות תביעות מוצדקות על איים אלו מכוח העיקרון הלגלי המעניק למדינות זכויות לניצול כלכלי של טריטוריה ימית עד 200 מילים מחופיהן. באפריל 2012 התייצבו ספינות מלחמה של סין ושל הפיליפינים אלו מול אלו ליד קבוצת איים שהם בעצם לא יותר מאשר שטחים של שוניות. ביולי הקימו הסינים מחסום ימי ומנעו התקרבות ספינות של מדינות אחרות לקבוצת שוניות אלו , שעד אז היו בשליטת הפיליפינים. סין מתגרה גם ביפן שנואת נפשה עוד מימי הכיבוש היפני של סין בשנות השלושים של המאה שעברה. הסינים תובעים ריבונות על איי סנקקו השייכים ליפן זה מכבר. באפריל האחרון הם ביצעו תמרונים ימיים בהשתתפות מטוסי קרב ליד איים אלו כאות למימוש תביעת ריבונותם, ובכך הם פגעו בטריטוריה יפנית. משרד החוץ הסיני הבהיר כי איי סנקקו הם אינטרס סיני חיוני. לסינים גם סכסוכים על טריטוריה ימית עם וייטנאם, טייוון, נסיכות ברוניי ומלזיה. הסינים טוענים כי יש להם זכויות ריבונות היסטוריות וחוקיות בלתי ניתנות לערעור בכל ים סין הדרומי. התיאבון הטריטורילי האגרסיבי הסיני בא לידי ביטוי גם ביבשה. בחודש שעבר חדרה יחידה צבאית סינית לעומק עשרה קילומטרים לטריטוריה הודית במזרח חבל לאדאח בהרי ההימליה, ובימים האחרונים הם מעמיקים את חדירתם. מדיניות התפשטות טריטוריאלית זו המקיפה קשת גדולה מהודו בדרום עד קוריאה בצפון, ובעיקר ההתגרות עם שתי מעצמות-הודו ויפן מצביעה על מגמות מלחמתיות מצד סין, והשאלה היא מהו הרקע למדיניות זו. ההנחה הראשונה היא כי סין מנצלת את עובדת ירידת יוקרתה הבינלאומית של ארצות הברית. יש בכך אירוניה היסטורית שהרי הייתה זו ארצות הברית שהעלתה את סין אל קידמת הבמה הבינלאומית בתהליך שהחל עוד בתקופתו של הנשיא ניקסון. הייתה זו ארצות הברית שהעלתה לדרגת מעצמות גם את גרמניה ויפן לאחר מלחמת העולם השנייה, אך אלו הכירו לה תודה על כך ונשארו בעלות ברית נאמנות. לא כן סין. בנובמבר 2009 התקיימה פגישת פסגה כושלת בין אובמה להנהגה הסינית ומאז מנהלים הסינים מדיניות של הורדת ידיים עם ארצות הברית. לכך נוספות סיבות נוספות הקשורות למצב הכלכלי והפוליטי של סין. הצמיחה הכלכלית המהירה של סין הואטה מאז מחצית 2011 . מתחיל להסתמן גם מחנק כלכלי כתוצאה מבניה מואצת של מה שמתברר עכשיו כערי רפאים. בשליטתה ביבשת הענקית הסתמכה ההנהגה הסינית בעשורים האחרונים על השגשוג הכלכלי, וכאשר השגשוג מואט פונה ההנהגה הסינית למסלול המוכר של הצתה לאומנית כמכשיר מונע אי-נחת חברתית שכבר הוכיח עצמו בהיסטוריה האנושית. למצב הכלכלי נלווה גם אי שקט פוליטי, שאמנם אינו גלוי לעין בלתי מזוינת. לאחרונה התבצעו חילופי גברי בהנהגה הסינית אך ממשיכים להתקיים מאבקי כוח מתחת לפני השטח. הפוליטיקאים הסינים הבכירים שמעוניינים, כל אחד לטובת עצמו, בתמיכת הצבא מניחים לממסד הצבאי לבסס ולחזק סמכויותיו, ובמעצמה צבאית בעלת שלטון אוטוריטרי כמו סין נוטה ממסד צבאי חזק כזה לערוך ניסוי כלים.