הפרלמנט האירופי

מאז 1979 חברי הפרלמנט נבחרים בבחירות כלליות שנערכות כל חמש שנים בכל אחת ממדינות האיחוד, כאשר בכל מדינה הבחירות נערכות בהתאם לכללי הבחירות הכלליות הרגילות הנערכות

בה

הפרלמנט האירופי שנבחר במאי השנה התכנס (יום ג', 2.7.19) לישיבתו הראשונה. להלן סקירה על הרכבו

עד 1979 היה הפרלמנט מורכב מנציגים שנשלחו על-ידי הפרלמנטים הלאומיים, כי לא היו בחירות כלליות במדינות האיחוד. מאז 1979 חברי הפרלמנט נבחרים בבחירות כלליות שנערכות כל חמש שנים בכל אחת ממדינות האיחוד, כאשר בכל מדינה הבחירות נערכות בהתאם לכללי הבחירות הכלליות הרגילות הנערכות בה

יש הבדל גדול בין המדינות באשר לשיעור יחסיות הייצוג של חברי הפרלמנט בכל אחת מהן, כלומר ככל שהמדינה מאוכלסת יותר מייצג חבר פרלמנט אירופי אחד ממדינה זו מספר גבוה יותר של אזרחים. שיטת חלוקה זו של מנדטים נועדה להבטיח שלמדינות הקטנות יהיה קול משמעותי שישמע בפרלמנט וכי נציגיהן לא ייבלעו בתוך ים הנציגים של המדינות הגדולות

אחת הבעיות הגדולות המאפיינות את הבחירות לפרלמנט האירופי היא אחוז המשתתפים הקטן, וההולך וקטן מבחירות לבחירות. שינוי במגמה זו היה בבחירות האחרונות שבהן עלה אחוז המשתתפים מ-42.6% ל-50.6% אם כי בהרבה מדינות אחוז ההשתתפות היה נמוך יותר, כגון בסלובניה, סלובקיה, צ'כיה וקרואטיה שבהן אחוז ההשתתפות היה פחות מ-30%

שלוש סיבות לאחוז הצבעה נמוך זה

הראשונה, שלא כמו בחירות ברמה הלאומית הבחירות לפרלמנט האירופי אינן מחליפות ממשלה או מדיניות וממילא אין הן מעוררות תקוות ורגשות בקרב ציבור המצביעים

השניה, תעמולת הבחירות הנערכת במדינות החברות חסרה קוהרנטיות, כלומר לכידות כללית באשר לנושאים כלל אירופיים. הבחירות נתפסות על-ידי ציבור המצביעים כלא יותר מאשר עימות לא ענייני בין גורמים פוליטיים שונים. למשל בבחירות האחרונות שנערכו ב-2009 לא היה כל טעם למפלגות הימין למשל להצביע על אילו שהם הישגים מרעישים בזירת האיחוד האירופי, כשם שלמפלגות השמאל לא הייתה כל סיבה חשובה לבוא אל קהל הבוחרים ולהסביר מדוע יש להמעיט בכוחן של מפלגות הימין. והנה, בבחירות האחרונות אחוז ההשתתפות עלה באופן משמעותי בעיקר בשל התחדדות הבעיות החברתיות/פוליטיות שמציבות סוגיות ההגירה הבלתי חוקית ושאלת הזהות הלאומית

והשלישית, ראשי ופעילי המפלגות במדינות השונות לא יוצאים מכליהם לעודד בוחרים. זה ניכר במשאבים מעטים המוקצבים לבחירות אלה כמו גם במקרים לא מועטים לרמתם האישית של חלק מהמתמודדים. הבחירות נתפסות על ידם יותר כבחירות ביניים שבהן הבוחר מצביע יותר לפי ההתרחשויות הפוליטיות בארצו מאשר על בסיס איזשהו שיקול כלל - אירופי

המפלגות הפוליטיות

הפעילות המפלגתית הפוליטית הקשורה בפרלמנט האירופי מתרחשת בשלוש רמות: טרנס-לאומית, גושים פוליטיים בפרלמנט, רמת המפלגה במדינה היחידנית

הרמה הטרנס-לאומית

קשה לזהות מבנים פדרטיביים טרנס-לאומיים חזקים אשר מתאמים פעילות פוליטית בין מפלגות קרובות אידיאולוגית. אומנם קיימות שלוש פדרציות כאלה אך הן נעדרות מבנה מוסדי חזק. הראשונה היא מפלגת העם האירופית, הפדרציה השנייה היא פדרציה של מפלגות ליברליות, והשלישית היא פדרציית המפלגות הסוציאליסטיות. התקווה שפדרציות אלה תפעלנה באופן נמרץ ועקבי בשרות האיחוד האירופי התבדתה. פדרציות אלה חסרות מנגנונים מוסדיים המטפלים בסוגיות אירופיות באופן שוטף. הן תלויות בפעילות הסיעות המייצגות אותן בפרלמנט האירופי. יש גם ארגוני גג פוליטיים אחרים כגון אלה המאגדים את מפלגות הירוקים או הקומוניסטים, אך ארגונים אלה הם אפילו פחות יעילים ככוחות פוליטיים כלל-אירופיים מאשר הפדרציות הנ"ל

הגושים הפוליטיים בפרלמנט

גוש פוליטי יכלול לפחות 25 חברים המגיעים מרבע מכלל המדינות החברות. הבסיס העיקרי ליצירת גוש פוליטי הוא קירבה אידיאולוגית. מבנה גושי זה מעניק כוח משמעותי יותר לגישות הפוליטיות השונות. קיים גם מרכיב כלכלי והוא הקצבות הניתנות לגושים לצרכים אדמיניסטרטיביים ומחקריים, וכגודל הגוש כך גודל התקציב. מבחינה ארגונית ככל שהגוש גדול יותר הוא גם משפיע יותר בוועדות, ומקצה לחבריו יותר זמן בעת דיונים במליאה. מאז 1979 לא היו פחות משישים מפלגות מארצות האיחוד כולן ששלחו נציגיהן לפרלמנט. בקדנציה הנוכחית השתתפו מעל 300 רשימות אשר יצרו בפרלמנט מבנה של שמונה גושים. בין הגושים (שגודלם, מספרם, והרכביהם משתנים במשך השנים) יש שני גושים גדולים ששורדים במשך השנים S&Dושומרים על גודל ניכר: גוש המרכז ימין, ה-EPP וגוש המרכז שמאל הסוציאליסטי

בבחירות האחרונות, למרות ירידה במספר חברי פרלמנט בגושים אלה, הם מונים יחד 336 חברי פרלמנט. גוש המרכז הליברלי מונה 108 חברים. גושי הימין הקיצוני הגבירו כוכם והם מונים יחד 135 חברים. גם גוש הירוקים הגביר כוחו למספר משמעותי של 74 חברים

אין לצפות, כמובן, להומוגניות פוליטית/ אידיאולוגית בין כל מרכיבי הגוש, אך מה שיותר חשוב היא העובדה שבתוך הגוש יש גם פיצול לאומי מה שמאוד מקשה על פעילות ועל הצגת הרמוניה פוליטית. יכול בהחלט להיות שלנציגים צרפתים בגוש מסוים תהיה זהות אידיאולוגית ברמה ניכרת עם עמיתיהם באנגליה, אך כאשר תתקיים הצבעה על סובסידיות לחקלאות, למשל, והחברים מבריטניה יצביעו על צמצום בסובסידיות אין להעלות על הדעת שחבריהם מצרפת ינקטו אותה גישה, כשם שאין לצפות שנציגים מרומניה או פולין, מבלי כל קשר לגוש שבו הם חברים יצביעו בעד צמצום התקציבים לקרנות מבניות, שמהן נהנות ארצותיהם. עם זאת דפוסי ההצבעה מוכיחים כי בדרך כלל, בסוגיות רבות, נשמר בסיס ההצבעה הגושית

ישנם גורמים נוספים אשר אינם מסייעים ללכידות גושית: הפרלמנט האירופי אינו מפיל ממשלות ואינו תומך בממשלות וממילא לחבריו אין את האינסטינקט שיש לחברי פרלמנט לאומיים להיות "בעד" או "נגד" על בסיס משמעת קואליציונית. כמו-כן אין הגושים מייצגים מבנים או ישויות פוליטיות רחבות יותר שבפניהם הם אמורים לתת דין וחשבון, כפי שהמציאות בפוליטיקה הלאומית מכתיבה, אשר על כן קשה לראשי הגושים לשמור על משמעת סיעתית. חבר פרלמנט תלוי יותר במפלגתו הלאומית במדינה שבה הוא חי מאשר בראשי הגוש שלו בפרלמנט האירופי. גורם נוסף קשור בעובדה שחבר פרלמנט נתון הרבה פעמים בין מחויבות לגוש לבין לחצים מצד לוביסטים וקבוצות אינטרס שונות כמו גם, לפעמים, לתכתיבים שעולים מאינטרסים המקודמים על-ידי מסגרות בין-גושיות. מסגרות כאלו נוצרות כאשר חברי פרלמנט מגושים שונים מתלכדים על-מנת לקדם אינטרס מסוים. למשל, קבוצה בין-גושית של ידידי ישראל, או קבוצה בין גושית למען בעלי חיים, או קבוצה בין-גושית למען הזקן

מאז 1999 הפרלמנט האירופי משקף רוב ימין-מרכז. בסוגיות הפוליטיות נוטה השמאל-מרכז לתמוך יותר בחקיקה סוציאלית ובכל הקשור לחקיקה ירוקה, אך בדרך כלל אין פער בין ימין ושמאל כפי שהוא ניכר בפרלמנטים לאומיים, שהרי חלק גדול מהסוגיות הנדונות הן בעלות אופי טכני ואין הבדל בין ימין לשמאל בגישה אליהן. כמו-כן כדי שהצעה תעבור או תדחה יש להשיג, בקטגוריות חקיקה מסוימות, כגון בהצבעה על ענייני תקציב, רוב מוחלט בפרלמנט מה שמעודד את חברי הגושים להגיע להסכם בינם שכן אם לא יצליחו ליצור רוב מוחלט ירד כוחו של הפרלמנט, ובזאת אין חברי הפרלמנט מעוניינים

המבנה הגושי מעלה שוב את בעיית "הגרעון הדמוקרטי" שכן חברי הפרלמנט האירופי נבחרים על-ידי אזרחי מדינתם אך בפרלמנט פועלים הנציגים לא כאזרחי המדינה אלא כחלק מגושים פוליטיים אשר בעצם מתגבשים רק אחרי הבחירות

מפלגות לאומיות

מפלגות לאומיות מעורבות בפרלמנט האירופי בשלושה דרכים

ראשית, רוב המועמדים לפרלמנט האירופי נבחרים על-ידי המפלגה הלאומית שלהם. משמעות הדבר היא שחברי הפרלמנט האירופי משקפים את האינטרס של מפלגת האם הלאומית שלהם. הם צריכים להשתדל להצביע בפרלמנט האירופי על-פי האינטרס הספציפי הזה אם ברצונם לשוב ולהיבחר פעם נוספת

שנית, הבחירות לפרלמנט האירופי מנוהלות על-ידי המפלגות הלאומיות השונות. אכן, המועמדים יכולים להשמיע הצהרות הנוגעות לאינטרסים כלל-אירופיים אך, בסיכומו של דבר הבוחר מצביע על-פי מפת האינטרסים של המערכת הפוליטית הרווחת בארצו. כלומר, הממד האירופי מצומצם יותר מהממד הלאומי בדפוסי ההצבעה של הבוחר. לפעמים ההצבעה היא הצבעת מחאה. זה בלט מאוד בבחירות 2009 כאשר ב-22 מדינות מתוך ה-27 התברר כי הייתה נטישה של הבוחר ממפלגת השלטון ואף ממפלגות אופוזיציה ראשיות אל עבר מפלגות אופוזיציה קטנות יותר, וכך היה גם בבחירות האחרונות, למשל באנגליה שבה קיבלה מפלגת הברקזיט את מרב הקולות

שלישית, המפלגות הלאומיות קיימות בפועל גם בתוך הפרלמנט האירופי עצמו באשר הן מרכיבות את הגושים הפוליטיים של הפרלמנט. זה גורם לפעמים לדיסהרמוניה בתוך הגוש הפוליטי. מחקרים מוכיחים כי כאשר יש חוסר התאמה בין הקבוצה הלאומית בתוך הגוש ובין האינטרס הכללי של הגוש עצמו הרי שהנטייה של חברי הקבוצה הלאומית היא להעדיף את האינטרס שלהם על פני זה של הגוש כולו

להלן סקירת ארבעה הגושים הפוליטיים הגדולים (מתוך שבעה) בפרלמנט האירופי הנוכחי נכון לשנת 2019

גוש ימין/מרכז Group of the European People's Party (EPP)

מאז 1999 זהו הגוש הגדול ביותר בפרלמנט, והוא מבוסס על מפלגות נוצריות דמוקרטיות בעיקר מגרמניה ואיטליה. במשך השנים הצטרפו לגוש גם מפלגות מרכז-ימין נוספות. בגוש זה נציגים מכל המדינות החברות, חוץ מבריטניה. (השמרנים הבריטים פרשו לגוש אחר). הלכידות האידיאולוגית בגוש זה אינה גבוהה, אך עם זאת גוש מרכז-ימין זה הוא בכללותו פרו-אינטגרציה

גוש שמאל / מרכז Group of the Progressive Alliance of Socialists and Democrats (S&D)

זהו הגוש היחיד מבין הגושים שיש לו נציגים מכל אחת מהמדינות החברות. למרות שהוא מורכב ממפלגות סוציאל-דמוקרטיות שיתוף הפעולה בתוכו הוא בעייתי בשל הדעות השונות באשר לרמת הגישה הסוציאל-דמוקרטית שעליו לנקוט. המפלגות המרכיבות גוש זה חלוקים בדעותיהם לגבי מידת האינטגרציה הרצויה, והרבה פעמים אינטרסים מפלגתיים פרטיקולריים גוברים על אינטרסים כלל-אירופיים

Renew Europe Group גוש מרכז ליברלי

זהו הגוש השלישי בגודלו אשר מתאפיין בתמיכה חזקה בהמשך התפתחות האינטגרציה האירופית. מבחינה אידיאולוגית זהו גוש מרכז אשר כולל מפלגות מרכז וימין, אם כי ניתן למצוא בו גם אנשי שמאל. חשיבותו של גוש זה הוא בהיותו לשון מאזניים כאשר דרוש רוב מוחלט. בדרך כלל נוטה גוש זה לתמוך בגוש ה-EPP אם כי אין בינם כל הסכם פורמלי על כך. גוש זה נתמך על-ידי נשיא צרפת מקרון שפעל רבות להקמתו

הירוקים Group of the Greens/European Free Alliance

גוש זה הוקם ב-1999 והוא כולל בתוכו "ירוקים" ומפלגות שתומכות במתן סמכויות רבות יותר לשלטונות אזוריים (regionalists). חוץ מסוגיות "ירוקות" ומסוגיות הקשורות באינטרסים אזוריים אין הרבה מן המשותף בין חברי הגוש, שכן כמה מן החברים הם אנשי שמאל מובהקים, אך כמה מהם אינם מזוהים כלל עם השמאל או עם הימין, ולמעשה ניתן לומר כי הגוש הוא תוצאה של "נישואי נוחות." בבחירות האחרונות הגביר הגוש את כוחו.

Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
אין עדיין תגים.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square