השקר עלול להצמיח רגליים

אם אירופה לא תתעשת יהפוך שקר האסלם להיות חלק מהותי של ההיסטוריה הגרמנית ויצמיח רגליים איתנות עד אשר בעוד כמה עשרות שנים ילמדו בבתי הספר האירופיים שמוצאם של השבטים הוויזיגותים והאוסטרוגותים הוא ממכה שבחצי האי ערב. גבלס יעדיף להישאר בגיהינום גם אם תוצע לו חנינה. בתסריט כזה יהא השקר אויבה של המדינה

▪ ▪ ▪

ידועה אמירתו הארסית של תועמלן הנאצים יוזף גבלס כי אנשים יאמינו לכל דבר שקר שהמדינה תפיץ אם אך יחזרו על שקר זה פעמים רבות. אמונת הבריות בכזב תמשך כל זמן שהשלטון יוכל להבטיח שהמעמד הפוליטי, הכלכלי והצבאי של המדינה לא יפגע כתוצאה מן הכזב. שומה על השלטון לדכא כל ניסיון לחשוף את האמת שהיא אויבו המר ביותר של השקר. ממילא נובעת המסקנה שהאמת היא אויבת המדינה. בחלומות הביעותים הקשים ביותר שלו (אם היו לו כאלה) גבלס לא ראה היתכנות שבגרמניה תשקוד אוכלוסיית אזרחים מוסלמית, בעזרת פוליטיקאים אחדים, על בנייתו והפצתו של כזב בלתי נתפס שהאסלם מהווה מרכיב מהותי בהיסטוריה של העם הגרמני, וכי לא אחר מאשר נשיא גרמניה, סמל השלטון הגרמני, מסייע לכך, אם כי בהיסח הדעת. באוקטובר האחרון, בנאום חגיגי לרגל מלאת עשרים שנה לאיחוד גרמניה הצהיר נשיא הרפובליקה כריסטיאן וולף כי האסלם שייך גם הוא לגרמניה. וולף דיבר על אסלם ועל המוסלמים. אמירתו עוררה סערת זוטא בעיתונות הגרמנית, ובסקרי דעת קהל עלה כי רק 24% מהנשאלים תומכים בעמדתו בעוד ש-66% מתנגדים. לפני כ-4 שנים יצא וולפגנג שויבל, אז שר הפנים של גרמניה, בהצהרה דומה, נלהבת יותר לפיה אסלם הוא חלק מגרמניה וחלק מאירופה וכי גרמניה מקדמת בברכה הגירת מוסלמים אליה, אך דבריו לא עוררו הדים ראויים לתשומת לב. רק לאחרונה החלה דעת הקהל הגרמנית לגלות סימני אסלמופוביות, ולמי שהיה בכיר בבנק המרכזי של גרמניה, תילו סרצין, יש תרומה להתפתחות זו בכך שבקיץ האחרון התפרסם ספרו בו הוא מייחס למוסלמים עצלות השכלתית ונטייה להיות נתמכים על-ידי שרותי הסעד של המדינה יותר מקבוצות אתניות אחרות. הצהרתו של נשיא גרמניה נועדה, כנראה, לשכך את שערוריית סרצין, אך לאחרונה הצהיר שר הפנים החדש של גרמניה הנס פטר פרידריך כי האסלם אינו חלק מגרמניה מבחינה היסטורית, ובכך הוא עורר תגובות היסטריות מצד ארגונים אסלמיים ופוליטיקאים בגרמניה. החלה תעמולת כזב עזת פנים להחדיר לציבור הגרמני תודעה כוזבת בדבר היות האסלם חלק מגרמניה . שר הפנים לא התכוון אלא לבטא עובדה היסטורית פשוטה, ידועה לכל, אך תגובות הנגד שהועלו היו חפות מכל טיעון ענייני הסותר עובדה פשוטה זו. התגובות לא היו אלא סיסמאות ונבובות אשר מתוכנם היה גבלס מתחלחל, אמנם, אך את צורתם הוא היה משבח. רנאת קונאסט יו"ר מפלגת הירוקים הגרמנית מיהרה להאשים את השר שהוא "מנפץ כלי חרסינה". חבר אחר במפלגתה, ממוצא טורקי, האשים את השר בחוסר הבנה של החברה הגרמנית. יו"ר "האגודה המוסלמית הליברלית" התרעמה על השר כיוון ש"דבריו הם סטירת לחי למוסלמים". הגדיל לעשות יו"ר הקהילה הטורקית בגרמניה בהכריזו כי "אם שר הפנים חפץ במלחמה הוא ישיג את חפצו". אף לא אחד מתוקפיו של השר ניסה להסביר מדוע השר שוגה. וכך הולך ומתהווה לו שקר חדש שמן הסתם יחלחל במשך הזמן אל ראשם של הבריות וידבק אל אונות המוח הקולקטיבי של מה שקרוי דעת קהל, כפי התהוותו של כזב הישות הפלשתינית הקיימת בארץ הנקראת פלשתין מאז בריאת העולם, וכזב כיבושה של אל קודס על-ידי ירושלים, ולא ההיפך. אין בעולם (וגם בארץ אין הרבה) מי שאינו מאמין בקיומו של עם פלשתיני. אף אחד בעולם לא שמע על עם כזה לפני מלחמת ששת הימים. אם אירופה לא תתעשת יהפוך שקר האסלם להיות חלק מהותי של ההיסטוריה הגרמנית ויצמיח רגליים איתנות עד אשר בעוד כמה עשרות שנים ילמדו בבתי הספר האירופיים שמוצאם של השבטים הוויזיגותים והאוסטרוגותים הוא ממכה שבחצי האי ערב. גבלס יעדיף להישאר בגיהינום גם אם תוצע לו חנינה. בתסריט כזה יהא השקר אויבה של המדינה.