בריטניה בחרה לפרוש מהאיחוד האירופי, והתקשורת העולמית בחרה באופן די צפוי להתמקד בסוגיות הכלכלה וההגירה. אחרי הכל, אלו כנראה הסוגיות המרכזיות שהובילו את אזרחי הממלכה המאוחדת להעניק גט כריתות לאיחוד האירופי. אך ישנו גם הסבר גיאופוליטי-היסטורי למהלך זה, בין היתר לאור העובדה שדיוני הברקזיט אינם תופעה חדשה. צריך לזכור כי בריטניה לא הייתה חלק מגרעין המדינות שייסדו את השוק האירופי המשותף. כבר ב-1950 חתמו שש מדינות אירופה על אמנה שייסדה את 'איחוד הפחם והפלדה' האירופי, שהתפתח מאוחר יות

נשיא הנציבות האירופית, ז'אן קלוד יונקר, צוטט באוקטובר 2015 על-ידי ה'אקספרס' הלונדוני כמי שמודה בהתנפצותו של החלום האירופי. הכלכלה האירופית הולכת ודועכת, כך יונקר, בעיקר נוכח עלייתן הכלכלית של מדינות אחרות: "מבחינה כלכלית אנו עדים לקיצה של תקופת הזוהר של אירופה בהשוואה להישגי מדינות אחרות". יונקר האשים אחדים ממנהיגי אירופה על שאינם עושים די כדי לחזק את הסולידריות והאינטגרציה האירופית, מה שלדעתו פוגע בכלכלה. כדי להמחיש את טענתו, ציין נשיא הנציבות כי חלקה של אירופה בכלכלה העולמי