נגיד רגיל

קשה לזהות הישגים גדולים של פישר בתפקידו כנגיד בנק ישראל. אומנם תפקידו של מוסד זה הוא לעצב את המדיניות המונטרית, בין היתר באמצעות הפיקוח על הבנקים, אך הוא גם אמור לקחת בחשבון היבטים חברתיים בסיסיים. אילו נסים ונפלאות הראה פישר ביחס להיבטים אלה

▪ ▪ ▪

כל חברה אנושית מבקשת לעצמה אלים או בני אלים, וכשהללו אינם בנמצא או כאשר דרישתם כבדה, היא מציבה על במה גבוהה דמויי אלים מושאי הערצה. דמויי אלים אלו יכולים להיות שחקני כדורגל, דוגמניות, זמרים וזמרות, עשירים ומעושרות, אשפי כלכלה ועסקנים פוליטיים שהגיעו לגדולה. דמויי אלים אלה עדיפים הם על אלים שהרי אלים דורשים נאמנות וחובות שונים ואילו דמויי אלים מסתפקים בתשפוכת של מחמאות. חוגים אליטיסטיים מסוימים בישראל עסוקים בימים אלה בפסטיבל פרס ובפסטיבל סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, הפורש מתפקידו ומן הזירה הישראלית בכלל. אתייחס כאן רק לפישר שהגיע לתפקידו עטור בדימוי של אשף כלכלה בינלאומי, שהרי הוא היה מספר 2 בקרן המטבע הבינלאומית, ואחר מכן הצטרף ל"סיטיגרופ", הקבוצה השלטת בבנק המסחר הגדול ביותר בארצות הברית "סיטיבנק". קשה לזהות הישגים גדולים של פישר בתפקידו כנגיד בנק ישראל. אומנם תפקידו של מוסד זה הוא לעצב את המדיניות המונטרית , בין היתר באמצעות הפיקוח על הבנקים, אך הוא גם אמור לקחת בחשבון היבטים חברתיים בסיסיים. אילו נסים ונפלאות הראה פישר ביחס להיבטים אלה? האם הפיקוח על הבנקים היה יעיל? האם שכר הבכירים צומצם לממדים משביעי רצון? האם צומצם נפח העמלות? גם בהיותו הסגן הראשון למנהל הכללי של קרן המטבע הבינלאומית היה פישר שותף למדיניות שגויה של קרן המטבע ביחסה למדינות מתפתחות ולמדינות עולם שלישי. הפרופסור לכלכלה וחתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ , שכיהן כראש המועצה הכלכלית המייעצת לנשיא קלינטון ולאחר מכן התמנה לכלכלן הראשי של הבנק העולמי מיחס לפישר את האחריות להעצמת המשבר הכלכלי במזרח אסיה בפרק השני של שנות התשעים. בספרו "אי נחת בגלובליזציה" מסביר שטיגליץ כי ..."היה קיים מרשם סטנדרטי למדינה העומדת על סף שפל כלכלי: ממשלתה נדרשה לדרבן את הביקוש המצרפי באמצעות מדיניות מוניטרית או פיסקלית - לקצץ במסים להגדיל את ההוצאות או לבצע הקלות במדיניות המוניטרית". והנה קרן המטבע הבינלאומית פעלה בדיוק בכיוון ההפוך. במאמר שפרסם פישר באותה עת ב"פיננשל טיימס", הוא הסביר כי מה שהקרן מבקשת ממדינות מזרח אסיה הוא בסך-הכל לאזן את תקציביהן. שטיגליץ טוען, תוך הצגת הסבר מעמיק כי "במשך ששים שנה לא נמצאו כלכלנים רציניים שהאמינו כי מה שדרוש למדינות השוקעות במיתון הוא תקציב מאוזן". אכן לאחר זמן הודתה קרן המטבע הבינלאומית בשגיאותיה לגבי מזרח אסיה בתחום הפיסקלי אך לא בתחום המוניטרי. פישר , כמו גם בכירים אחרים, כותב שטיגליץ, "דבקו בעמדותיהם (המוניטריות- ש.פ.),באותן עמדות שהיו לפי הערכתי ראייה מוחצת לכישלונם". הקרן המשיכה במדיניות מוטעית גם בייחסה לבקשות הלוואה של ממשלת רומניה, מדיניות שפגמיה התבררו לה עצמה לאחר זמן. שטיגליץ כותב ש"עם התגברות המודעות הכללית לכישלונות קרן המטבע הבינלאומית , ולנוכח הדרישות ההולכות וגוברות לצמצם את טווח פעולתה, הציע ב-1999 המשנה הראשון למנכ"ל הקרן, סטנלי פישר, להרחיב את היקף תפקידה...[אך] מאחר שקרן המטבע נכשלה ולא השתמשה כראוי בכוח שניתן בידה, הייתה עזות מצח ניכרת בהצעתו של פישר להגדיל את כוחה". בתפקידו כנגיד בנק ישראל אולי לא היה סטנלי פישר גרוע מקודמיו אך גם לא היה מושיע. הוא הגיע עם אשראי תדמיתי ענק אך היה נגיד רגיל.