מסיבת הקוקטייל של השמינייה

פרט לנושא האקולוגי, שאותו כאמור רואה הקאנצלרית מרקל כחשוב ביותר, יתמקדו דיוני הוועידה בנושאים כלכליים כלל-עולמיים, ובעיקר בבעיות הנראות מעכבות את זרימתה החופשית של הכלכלה הגלובלית

▪ ▪ ▪

בוועידת ה-G8, קבוצת המדינות המתועשות הגדולות, שתתקיים בעוד ימים ספורים בעיר הגרמנית הייליגנדאם, יתיימרו מנהיגי המעצמות להגיע להסכם על צמצום זיהום האטמוספירה. זוהי בעיה כלל-אנושית מדאיגה, אך כפי הנראה לא מדאיגה במידה כזו שתאלץ את מנהיגי העולם להיכנע לאיום האקולוגי במקום להמשיך ולהיות משועבדים לתכתיבי הכלכלה קצרת הטווח. כבר עתה ברור ממקורות גרמניים כי למרות הכרזותיה של הקאנצלרית מרקל שהיא מקנה לסוגייה זו עדיפות עליונה, מתקשים הצוותים המקצועיים, נציגי המדינות המשתתפות המכינים את הוועידה להגיע לניסוח מוסכם. אכן, ההיסטוריה המדינית של השנים האחרונות מלמדת כי למרות הישגים מסוימים שהניב פורום בינלאומי זה, הרי שבסוגיות יסוד המטרידות את עולמנו אין הוא מניב אלא הצהרות חגיגיות. בשנים האחרונות תפסה סוגיית העוני באפריקה, יבשת שבה מחצית משלוש מאות מיליון תושביה חיים על הכנסה הפחותה מדולר אחד ליום, מקום של כבוד בועידות השונות של מועדון הגדולות. העוני הכרוני באפריקה אינו מהווה רק בעיה הומאנית חריפה אלא גם איום על יציבות המערכת הבינלאומית, עד כמה שזו יכולה להיות יציבה. בעיית אפריקה היתה צריכה להעסיק את המעצמות הגדולות יותר מאשר בעיות במזרח התיכון, אולם נראה שהמדינות המתועשות המקדישות ליבשת זו את מיטב המלל נרפות הן כאשר מתבקש מיטב המעש. מניסיון העבר הקרוב ברור כי סיוע נכון היה יכול להקל על מצב העוני באפריקה: סיוע לאוגנדה הפחית את בעיית האיידס, סיוע לקניה שיפר את יכולת הקליטה של מערכת החינוך, כך שבראשית עשור זה נוספו עוד כמיליון תלמידים למערכת, וסיוע למוזמביק וטנזניה עזר לשמור על יציבות כלכלית מסוימת. והנה למרות הצהרות ראשי המעצמות בוועידות קבוצת השמונה הסיוע לאפריקה בשנים האחרונות אינו עונה על הצרכים, ואינו חופף להתחייבויות, אף כי יש לציין שמאז וועידת הקבוצה בסקוטלנד ב-2005 ישנם סימנים לכך שמדינות מסוימות באפריקה קיבלו סיוע במידה כזו שאפשרה השקה מוצלחת של מיזמים בתחומי החינוך והבריאות. כבר ב-1970 התחייבו המדינות המתועשות, בעצרת הכללית של או"ם, להקצות 0.7% מההכנסה הלאומית שלהן לסיוע למדינות עניות. מימוש ההתחייבות עמד להתחיל לא יאוחר ממחצית שנות השבעים. והנה, שלושים ושבע שנה מאוחר יותר אף לא אחת ממעצמות אלו מתקרבת למטרה זו. בחינת הרקורד של מילוי התחייבות זו מגלה כי ארצות הברית מדשדשת בתחתית טבלת המעצמות, מתחת לאיטליה ויפן. הגדיל לעשות טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה, שלמרות הצהרותיו החסודות נמנע מלהתחייב לאתגר של 0.7%. בוועידת הגדולות ב-2002 שנערכה בקנדה התחנן נשיא דרום-אפריקה תאבו מבקי שהמעצמות תיזומנה "תוכנית מרשל" לאפריקה, אך תחנוניו נפלו על אוזניים ערלות. המצב אינו מעודד יותר בסוגיות הנראות לכאורה הרבה יותר אקוטיות למעצמות המתועשות, כגון פירוק ופיקוח על מערכות נשק להשמדה המונית. באותה ועידה בקנדה נדונה סכנת הטרור הבינלאומי בשילוב עם זמינותו של נשק להשמדה המונית. הוחלט על שיתוף פעולה בינלאומי למניעת הפצת נשק כזה. בוועידה שנערכה שנה לאחר מכן בצרפת חזרו המעצמות על התחייבותן לפעול בכיוון זה. תוכנית חשובה בעניין מניעת משלוחי חומרי העשרת גרעין לאירן הועלתה בוועידה שנערכה בג'ורג'יה שבארצות הברית ב-2004, אך מייד סויגה תוכנית זו בסעיף הקובע כי ביצועה יותנה בקיום החלטות קודמות בעניין מניעת הפצתו של נשק להשמדה המונית. המציאות בתחום מניעת הפצת הנשק להשמדה המונית רחוקה מאוד מעולם ההצהרות וההחלטות של הפורום הבינלאומי עד כי נראה שההתייחסות היא לשתי פלנטות שונות. על-פי נתונים שהתפרסמו על-ידי מרכז בלפר למדע ויחסים בינלאומיים שבאוניברסיטת הרווארד, פחת בשנים האחרונות הפיקוח ברוסיה על הפצת חומרים המהווים פוטנציאל להרכבת נשק גרעיני על-ידי ארגוני טרור. אדרבא, דווקא לפני אסון מגדלי התאומים במנהטן הפיקוח ברוסיה היה קפדני יותר. המצב הוא שרק כחמישית מכמות החומרים הבקיעים ברוסיה נמצאים תחת פיקוח יעיל. 57% מכמות זו אינה נתונה אפילו לפיקוח בסיסי, וזוהי כמות שניתן להכין ממנה 27,000 פצצות. על-פי הערכות המרכז, גם אם יעלה בעת הזו רצון עז להפחית את מידת הסכנה הגרעינית, לא יהא ניתן לאבטח את החומרים הנמצאים ברוסיה לפני 2017. פרט לנושא האקולוגי, שאותו כאמור רואה הקאנצלרית מרקל כחשוב ביותר, יתמקדו דיוני הוועידה בנושאים כלכליים כלל-עולמיים, ובעיקר בבעיות הנראות מעכבות את זרימתה החופשית של הכלכלה הגלובלית, כגון מה שמכונה "פרוטקציוניזם כלכלי", וכן בעיות הכרוכות בהעדר שקיפות ובקרה על קרנות גידור, שעל-פי המוערך מגלגלות כספים בערך של טריליון וחצי דולר. הדיונים בבעיות ביטחון גלובלי יידחקו לשוליים. התמקדות זו בנושאים כלכליים יכולה להיתפס כ"טבעית" על-רקע העובדה שפורום זה של קבוצת המדינות הגדולות נולד למעשה עקב המשבר הכלכלי העולמי שנבע מחרם הנפט הערבי ב-1973. רק ב-1983 בוועידה בוויליאמסבורג עלו סוגיות הביטחון הגלובלי על סדר היום של הפורום (רייגן ות'אצ'ר שכיהנו אז לא התעניינו במיוחד בכלכלה, ומיטראן לא הבין הרבה בנושא). ארצות הברית, ככלל, העדיפה לטפל בבעיות ביטחון גלובלי באמצעות קואליציות אד-הוק ולא במסגרת ארגונים קבועים. נראה כי ועידה זו תתאפיין כמסיבת קוקטייל של מועדון הגדולות. אין לצפות להסכמים משמעותיים בסוגיות העומדות ברומה של הוועידה. כבר ידוע שהנשיא בוש דוחה התחייבות בסוגיה האקולוגית, אך מה שפחות מפורסם היא ההערכה שגם בסוגיות "נוחות" יותר, שלכאורה אינן מציבות אתגר קשה לנושאים ונותנים, כגון הפיקוח על קרנות גידור, אין לצפות להסכמה משמעותית. גרמניה, נשיאת ה-G8 השנה, היא זו שלוחצת בעניין קרנות הגידור, אך כפי הנראה עתה היא נתמכת רק על-ידי איטליה. ארצות הברית ובריטניה שבתחומן מתרכזים 9,000 קרנות גידור מתנגדות באופן נמרץ לכל רגולציה שתפגע בתעשיה פורחת זו. המפגש השנתי חשוב לחברות המועדון. האינטרסים הפרטיקולריים חשובים יותר. חשיבותה של הוועידה היא בעצם קיומה. האינרציה הרטורית והמגעים הדיפלומטיים, אם אינם מסוגלים להשיג את הטוב יותר יכולים, למצער, למנוע נסיגה אל הגרוע יותר, ובכך סגי.