דיפלומטיה זהירה - תגובת אירופה הרשמית לאירועי מצרים

לנוכח המאורעות בעולם הערבי ובייחוד במצרים נעשה בשרם של מנהיגי אירופה חידודין חידודין מצד אחד כל ביטוי לשלילת התעוררות עממית עלול להתפרש כבגידה בדמוקרטיה ובזכויות האדם שהאיחוד האירופי, הרואה עצמו כ"קהיליית ערכים", טורח לנפנף בהם בכל הזדמנות שהיא מצד שני, לאיחוד האירופי חשובה יותר יציבות במזרח התיכון, ובאגן הים התיכון, בעיקר, יותר מאשר כל אתוס או מיתוס

▪ ▪ ▪

לנוכח המאורעות בעולם הערבי ובייחוד במצרים נעשה בשרם של מנהיגי אירופה חידודין חידודין. מצד אחד כל ביטוי לשלילת התעוררות עממית עלולה להתפרש כבגידה בדמוקרטיה וזכויות האדם שהאיחוד האירופי, הרואה עצמו כ"קהיליית ערכים" טורח לנפנף בהם בכל הזדמנות שהיא, מצד שני לאיחוד האירופי חשובה יותר יציבות במזרח התיכון, ובאגן הים התיכון, בעיקר, יותר מאשר כל אתוס או מיתוס. מובארק היה טוב לאירופים לא פחות מאשר ליהודים. סערות פוליטיות וחברתיות בארצות ערב עלולות להחריף את לחצי ההגירה המוסלמית על אירופה דווקא בעת שההנהגה הפוליטית שם מקיימת מעין הערכה מחדש על שאלת האינטגרציה של מהגרים מוסלמים באירופה. עמדתם של מנהיגים ופוליטיקאים כגון סרקוזי בצרפת וחרט וילדרס בהולנד בשאלה זו ידועה מזה זמן. לאחרונה הצטרפו לקולות הקוראים להערכה מחדש גם אנגלה מרקל, הקנצלר של גרמניה, וגם דיוויד קמרון ראש ממשלת בריטניה. מרקל הודתה שניסיונותיה של ארצה לקיים חברה רב-תרבותית נחלה כישלון חרוץ. היא הסבירה כי הגישה המאפשרת לקבוצות אתניות שונות לחיות על-פי ערכיהם ולקיים אורח חיים שונה מאוכלוסיית הרוב אינה ישימה בארץ שהיא בית לארבעה מיליון מוסלמים. הודאתה זו יצקה שמן על מדורת הוויכוח במפלגתה שלה בשאלת היחס למהגרים המוסלמים, ובעיקר אחרי פרסום ספרו של תילו סרצין, פוליטיקאי ומבכירי הבנק הגרמני המרכזי , בו הוא מאשים את ההגירה המוסלמית בדילול רמת האינטליגנציה של החברה הגרמנית. בנאום בפני "ועידת מינכן לביטחון" (מין כנס הרצליה גרמני לענייני ביטחון) שנערכה בראשית חודש זה אמר ראש ממשלת בריטניה כי ממשלות אירופה חייבות להתייצב בפני הקיצוניות האיסלאמיסטית ולא להסתפק במה שהוא כינה "סובלנות מתוך אדישות". דוקטרינת המדינה הרב-תרבותית עודדה, לדעת ראש הממשלה, הפרדה והתרחקות בין חלקי החברה ודחתה כל אפשרות ליצור חזון חברתי - לאומי שלהגשמתו יצטרפו הקבוצות האתניות והדתיות שאינן אירופאיות במקורן. יתרה מזו: הגישה הרב-תרבותית אפשרה לקבוצות איסלמיסטיות לדבוק בערכים חברתיים העומדים בניגוד חריף לערכים הבריטיים. הוא לא הסתפק בהערה כללית זו אלא גם הדגים דבריו בהתייחסו לכפיית נישואין על נשים מוסלמיות, מנהג "זוועה", כלשונו. קמרון התייחס גם לסכנת הטרור האיסלאמיסטי המאיימת על בריטניה גם מצד מי שהם אזרחיה.הוא גורס כי על המדינה לנטוש גישת הליברליזם הסלחני ולהתחיל לחנך את הקבוצות האתניות השונות על יסודות של תרבות משותפת. יש לבריטניה גם התחלה של תוכנית מעשית: היא עומדת להשיק "שירות אזרחי לאומי" שיפעיל תוכנית לחינוך בני שש עשרה מהמגוון האתני הבריטי לקראת חיים על בסיס ערכי משותף. על-רקע מאורעות וחששות אלו נדרשו מנהיגי אירופה גם לבעיית מצרים בוועידת פסגה שנערכה ב-4 לחודש זה, ושנתכנסה למטרות תיאום עמדות אירופיות בנושא האנרגיה. מבחינת אירופה, זאת נכון להדגיש, יש הבדל גדול בין אי שקט במצרים לבין מקומות אחרים. אם הפיכה במצרים תביא לידי סגירת תעלת סואץ המשמעות היא שיבוש נתיבי המסחר הבינלאומיים ואיום על אספקת אנרגיה סדירה לאירופה. (אמנם בשנים האחרונות נפט שמגיע לאירופה מנסיכויות המפרץ הפרסי עושה דרכו במכליות ענק שאינן יכולות לעבור בתעלה, אך היקף אספקת גז דרך תעלת סואץ דווקא עולה). ניכר היה במשתתפי הוועידה שהם חוששים מהנפקת הצהרה ברורה שהשלכות מעשיות בצדה. אומנם קמרון הבריטי, קרא להסתלקותו המידית של מוברק. שאר משתתפי הוועידה היו פחות החלטיים התבטאותם. ברלוסקוני, לעומתו הודיע כי כל שינוי במצרים חייב להתנהל עם מוברק. ההבדל בין שני המדינאים ברור: תוצאות הפיכה במצרים עלולות להגביר את לחצי ההגירה על איטליה על-ידי פליטי ההפיכה, ולברלוסקוני די במהגרים הבלתי חוקיים המסתננים לארצו מאפריקה דרך לוב והים התיכון. עמדת ברלוסקוני (שלא הזכיר את איום ההגירה באופן מפורש) שיקפה חשש אירופי עמוק מפני גלי הגירה בלתי מבוקרים. חשש זה קיבל לאחרונה ביטוי נוסף בסירובו של האיחוד האירופי להגיע להסכם עם טורקיה על ביטול הצורך באשרות כניסה למדינות האיחוד החתומות על "הסכם שנגן" למעבר חופשי באירופה ללא גבולות. הסירוב נובע בעיקרו מכך שלטורקיה עצמה הסכמים להסדרי מעבר ללא אשרות עם אירן, סוריה, לוב, מרוקו, טוניסיה ולבנון, כלומר טורקיה עלולה להוות מקפצת הגירה מוסלמית נוספת לאירופה. לחששות מפני שיבוש נתיבי אספקת האנרגיה ומפני גלי הגירה בלתי רצויים נוסף גם החשש שהסתלקותו של מוברק תחליש באופן משמעותי את סיכויי חידושם של שיחות השלום בין ישראל לפלשתינים. ביטוי ברור לכך עולה מדברי מזכ"ל נאט"ו ראסמוסן כפי שהופצו על-ידי סוכנות רויטרס, כמו גם מראיון שנתן שר החוץ של לוכסמבורג ז'אן האסלבורו ל"דר שפיגל" הגרמני. בפרלמנט האירופי, כמו כל פרלמנט שהוא מוסד לביקורת השלטון, הובעה אכזבה מכך שפסגת המנהיגים לא הנפיקה הכרזת עמדה חד-משמעית. מרטין שולץ, מנהיג הגוש של הסוציאליסטים והדמוקרטים בפרלמנט האירופי תקף את המנהיגים: "בענייני מדיניות חוץ האיחוד האירופי מתנהג כארנבת נפחדת הלכודה באור פנסי מכונית". אבל נראה שהאיחוד האירופי, בניגוד לממשל האמריקני הפזיז עד כדי גיחוך, נקט בגישה נבונה בהימנעו מהתערבות בוטה בתהפוכות מצרים, שהרי הוא הבין שאין בכוחו להשפיע על מהלך האירועים, ובהיותו לכוד בין אינטרסים כלכליים ומדיניים מצד אחד לבין הציפיה ממנו להפגין דאגה לזכויות אדם מוטב שהרטוריקה שלו תישאר מתונה ועמדתו מעורפלת.