רוח האימפריות

הקואליציה הבריטית-צרפתית היא ביטוי להתנערות מעצמות אלו מתהליך של ניוון וממה שנראה היה כהשלמה עם המשך שקיעה פוסט-קולוניאלית. המזרח התיכון שמבחינת האירופים הוא "המזרח הקרוב" הוא אזור שקואליציה בריטית-צרפתית מרגישה בו נוח

▪ ▪ ▪

התערבות ארצות הברית בריטניה וצרפת במלחמת האזרחים בלוב מפנה זרקור לנטיות אסטרטגיות מסורתיות שקיימות אצל המעצמות האירופיות המרכזיות מאז המחצית השנייה של המאה התשע עשרה. צרפת ובריטניה התעניינו תמיד במזרח התיכון כאזור בעל חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה אך חרף תחרותם על שליטה באזור זה הן השכילו להימנע מעימותים צבאיים ואף פוליטיים, ובמקום זאת להגיע להסדרים מוסכמים. כך היה בהסכם פאשודה ב-1898 כאשר צרפת הבינה כי אל לה להגיע לעימות צבאי עם בריטניה בשאלת השליטה בסודן, וכך היה בהסכם סייקס-פיקו ב-1916 כאשר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה חילקו ביניהן שתי המעצמות את המזרח התיכון מתוך הנחה שימיה של האימפריה העות'מנית ספורים. יתרה מזו: במאה העשרים נקטה צרפת בגישה לפיה אין לצאת למלחמה יזומה ללא השתתפות בריטניה, וכנראה זו הייתה אחת הסיבות החשובות שצרפת לא הגיבה במהלך צבאי נגד גרמניה הנאצית כאשר זו חיסלה את צ'כוסלובקיה במרס 1939 למרות שבין צרפת לצ'כוסלובקיה הייתה קיימת ברית הגנה. צרפת הבינה כי צ'מברליין הבריטי לא ישלח את צבאו אל מעבר ללה-מנש בכל מקרה, ולפיכך אין טעם בניסיון להעמיד את היטלר במקומו כאשר בריטניה עומדת מן הצד. גם במלחמת סואץ ב-1956 הלכו שתי המעצמות יחדיו, כשם שהיו הן אלה שחתמו על הסכם סן מאלו שייסד את מדיניות הביטחון המשותפת של האיחוד האירופי ב-1998. בנובמבר האחרון חתמו בריטניה וצרפת על שני הסכמים חשובים לשיתוף פעולה ביטחוני. האחד מתייחס לשיתוף פעולה בתחום הנשק הגרעיני, השני מתייחס לשיתוף פעולה צבאי באופן כללי הכולל הפעלה משותפת של שתי נושאות מטוסים, כאשר מטוסים צרפתים יוכלו להמריא מנושאת מטוסים בריטית, כמו גם ההפך, הקמת כוח משימה משותף בן עשרת אלפים חיל שיועבר במהירות לאזורי משבר, ומיזמי מו"פ משותפים בתחום הלוחמה האלקטרונית והלווינית. חשיבותם ההיסטורית של הסכמים אלה קיבלה ביטוי בקביעתו של ניק וויטני, חוקר בכיר במועצה האירופית ליחסי חוץ ומי שהיה מנהל סוכנות ההגנה של האיחוד האירופי, שההסכם הבריטי צרפתי מהווה "רוביקון אסטרטגי" אשר יכריע אם "מדינות אירופה והאיחוד האירופי בכלל זה יוכלו לשמור על מעמדם ככוח גלובלי מרכזי או שמא ימצאו עצמן נדחקות אל השוליים על-ידי כוחות רעננים עשירים וחזקים יותר". וויטני נוקט בדימוי הרוביקון באשר חתימה על הסכם כזה שיקף לכאורה וויתור על מחויבויות מדיניות אחרות מצדן של בריטניה וצרפת. הראשונה הרי מחויבת לברית עם ארצות הברית, ואילו השנייה רואה זאת כאתגר לעמוד בראש ברית הגנה כלל-אירופית, תוך הימנעות מפיצול האיחוד האירופי לבריתות הגנה משניות. אם כי ברור שההסכם הוא גם תוצאה של הידוק החגורה הפיסקלי שכופה המשבר הכלכלי על אירופה. הקואליציה הבריטית-צרפתית (וגם האמריקנית) האנטי קדאפית היא אבן בוחן ראשונה ליעילותו של ההסכם הצבאי. אומנם התקבלה החלטה שנאט"ו תוביל מעתה את מבצע "שחר האודיסיאה" אולם אין החלטה זו מונעת מבריטניה וצרפת המשך הפעילות מחוץ למסגרת נאט"ו . הקואליציה הבריטית-צרפתית היא ביטוי להתנערות מעצמות אלו מתהליך של ניוון וממה שנראה היה כהשלמה עם המשך שקיעה פוסט-קולוניאלית. המזרח התיכון שמבחינת האירופים הוא "המזרח הקרוב" הוא אזור שקואליציה בריטית-צרפתית מרגישה בו נוח. אמנם, שתי המעצמות נאלצו להשמיט אחיזתם רבת השנים במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם השנייה, והן גורשו משם בבושת פנים על-ידי האמריקנים כאשר ניסו לשוב, גם עם חלקית, ב-1956, אך כנראה שקשה לחלץ את המזרח התיכון מתת המודע הקולקטיבי שלהן. בריטניה בראשות השמרנים אינה אוהדת, בלשון המעטה, את רעיון יצירת ברית הגנה כלל-אירופית ממשית בראשות צרפת, ועל כן יש מקום להנחה כי היא סבורה שהסכם צבאי ויצירת קואליציה עם צרפת תרחיק את השנייה מהמשך המאמצים לקשור את אירופה כולה במסגרת צבאית אחת. המרד בלוב, מדינה שהיא מבחינת בריטניה "קרוב לבית", מהווה הזדמנות טובה להרצת הקואליציה, מה עוד שהתת מודע הקולקטיבי נהנה מהשיבה למזרח התיכון. צרפת מצדה אף היא ששה אלי קרב. לוב היא שכנתה הדרומית באגן הים התיכון, וצרפת של סרקוזי שואפת, בפרץ של אינסטינקטים ניאו-קולוניאליים, לכונן באזור זה מידה כלשהי של הגמוניה צרפתית. ביולי 2008 השיק סרקוזי, למורת רוחם של כמה משותפיו האירופים ובעיקר גרמניה, את האיחוד הים תיכוני שנועד במוצהר להביא שלום ושיתוף פעולה בין המדינות השוכנות לחופי הים התיכון. ההשקה הייתה בנוכחות ראשי המדינות (גם אולמרט ואבו מאזן השתתפו), אך המוזמן היחיד שהחרים את הוועידה היה לא אחר מאשר מועמר קדאפי, שהכריז כי יזמת סרקוזי אינה אל יוזמה אימפריאליסטית. סרקוזי, שנפגע אז מתגובת קדאפי, מצא עתה הזדמנות להשיב לו כגמולו. אך מה שיותר חשוב היא ההזדמנות שניתנה לצרפת להעלות על נס את חשיבותה, אם לא הגלובלית אז לפחות האזורית, וכשגרמניה היא המעצמה הכלכלית הראשונה של אירופה מבקשת צרפת את ייעודה בהשפעה על אגן הים התיכון, למצער. אכן, רוחן של אימפריות קיימת גם במיתתן.