?לאן מוביל משבר האירו

המשבר הפיננסי באירופה יביא כנראה למציאות של "Tow speed Europe", שבה חברות גוש האירו יקבלו עליהן איחוד כלכלי הדוק יותר משאר חברות האיחוד, וזאת על-מנת שניתן יהיה לנהל עליהן פיקוח אפקטיבי יותר

▪ ▪ ▪

מתוך 27 חברות האיחוד האירופי רק 10 הן חלק מגוש האירו, והמשבר הפיננסי באירופה יביא, כנראה, למציאות של "Tow speed Europe", שבה חברות גוש האירו יקבלו עליהן איחוד כלכלי הדוק יותר משאר חברות האיחוד, וזאת על-מנת שניתן יהיה לנהל פיקוח אפקטיבי יותר של הנציבות האירופית, כלומר שתיווצר מעין "ממשלה כלכלית". חלק ממנהיגי אירופה רואים זאת כצעד הכרחי להצלת גוש האירו, שהרי ממשלה כלכלית בעלת סמכויות אכיפה תוכל, כך מקווים, לפקח על מדיניות פיסקלית מרסנת. למעשה יווצרו כאן שני סוגי איחוד - דרג א' הכולל את מדינות גוש האירו, ודרג ב' לחברות האיחוד שאינן חלק מגוש האירו. מהלך כזה יחייב עידכון החוקה האירופית. גרמניה תעמוד על כך שכל שינוי יהא בעל תוקף חוקתי, ולא, פעולותיה לא יעמדו במבחן בית המשפט לחוקה שלה. אמנם גרמניה התנגדה באופן מסורתי ל-Tow Speed Europe כי היא חששה שמציאות כזו תפגע במהלך התקין של "שוק אחיד", מה שיסגור בפניה שווקים אירופיים חשובים, אבל עכשיו אין ברירה, וכפי שהתבטאה אנגלה מרקל: "גוש האירו חייב להתקדם צעד צעד אל עבר איחוד פיסקלי, ואז לעבר איחוד פוליטי". אינני יודע אם היא עצמה מאמינה בכך. מכל מקום פוליטיקאים ממפלגתה כבר מעלים רעיונות ל"ממשלה כלכלית אירופית, כגון נציב מיוחד שתפקידו יהיה לכפות מדיניות תקציבית מרסנת, או גם הקמת קרן המטבע האירופי European Monetary Fund (כבר היום מאפשר סעיף 136 בחוקה האירופית לגוש האירו לקבוע תקנות משלו). סביר להניח כי עשר החברות שאינן בגוש האירו לא תתמוכנה בצעד דרמטי כזה מחשש שהן תמצאנה עצמן, מקופחות בכל הנוגע לקבלת החלטות כלל-אירופיות בתחום הכלכלי, ואולי גם בתחומים נוספים, באשר חברות גוש האירו וודאי תיטינה לתאם ביניהן מדיניות אחידה גם בנושאים שאינם קשורים ישירות למטבע. בריטניה של קמרון, למשל, חוששת מפני האפשרות שמדינות האירו יתאמו מדיניות שתפגע בכלכלתה, בעיקר בכל הקשור בחקיקה סוציאלית, או בכל הקשור לשירותים כספיים שיפגעו בה, והרי היא מהווה מרכז השירותים הכספיים של אירופה. אכן, בריטניה מנסה כעת לתאם מדיניות עם מדינות דרג ב' אחרות, אולם גם בין המדינות הללו אין תמימות דעים, כי לגבי כמה מהן יש התחייבות לקבלתן לגוש האירו (אלו הן המדינות שהצטרפו בשנים 2004 - 2007 ), וגם בין אלה שיש לגביהן התחייבות זו אין תמימות דעים: פולין מעוניינת מאוד להצטרף, צ'כיה-לא. צרפת של סרקוזי, לעומת זאת, מבקשת מקמרון, ראש ממשלת בריטניה "לסתום את הפה" ולא להתערב בענייני האירו. החשש של בריטניה מפגיעה במהלך התקין של השוק האחיד כתוצאה מיצירת שני סוגי האיחוד הוא כה רציני עד אשר ואן רומפי, נשיא האיחוד האירופי צריך היה בימים האחרונים להרגיע אותה. הוא הסביר, בפנותו לבריטניה, שללא גוש אירו חזק עלול גם השוק האחיד להתפורר, ומכל מקום, הבטיח ואן רומפי כי הוא יעשה הכול ש"ה-17 וה-27 יהיו גוש אחד". בדצמבר ייפגשו ראשי האיחוד להתוויית "מפת דרכים" לשינויים החוקתיים הדרושים, וטיוטא סופית תתפרסם כעבור מחצית השנה. השאלה הקריטית היא עד כמה תהיינה המדינות החברות מוכנות לוותר על ריבונותן. כמו-כן, לא ברור עד כמה יחולו השינויים בחוקה על כל החברות או רק על חברות גוש האירו. במקרה של שינויים בחוקה ייתכן כי תהיינה דרישות לעריכת משאל עם בכמה מן המדינות, וזה לא פשוט, לאור ניסיון העבר במדינות כמו אירלנד או דנמרק וגם צרפת. ייתכן גם כי במקרה של שינויים בחוקה תפוצה בריטניה על-ידי הרחבת השוק האחיד למדינות הבלקן וטורקיה.